דיאטה? לא תודה! דיאטות לא עובדות ויודעות זאת נשים רבות שהן שבעות דיאטות, אלופות בזכירת הערכים התזונתיים של המזון ואינן זקוקות למשקל כדי לדעת אם עלו או ירדו. נשים אלו יודעות בדיוק מה הן צריכות לעשות כדי לרדת במשקל, לעלות או להתאזן, אבל פשוט לא יכולות לעשות זאת.             חוקרים באוניברסיטת UCLA בארצות הברית, ערכו את הניתוח המקיף והנרחב מסוגו בתחום הדיאטות. הם סקרו 31 מחקרים ארוכי טווח בנושא הדיאטה אצל גברים ונשים. מסקנתם היא כי ניתן להפחית 5-10% ממשקל הגוף בדיאטות שונות, אך המשקל יחזור לקדמותו ואף יותר מכך. שמירה על הפחתת המשקל נמצאה רק אצל מיעוט קטן של המשתתפים, בעוד שחזרה למשקל המקורי נצפתה אצל רובם.             בכדי לבדוק אם עדיף לא להיכנס כלל למשטר דיאטה, נבחנו תוצאות המחקרים אשר עקבו אחר המשתתפים במשך 2-5 שנים מתום המחקר. הממצאים הראו כי לרב האנשים מוטב לא להתחיל בדיאטה. משקלם היה נשאר פחות או יותר זהה וגופם לא היה נפגע מתהליך ה"יו-יו" של ירידה ועליה במשקל. מסקנה נוספת שלהם הייתה כי, הפחתת משקל על ידי דיאטה היא מנבא מהימן ועקבי לעליית משקל עתידית. כמו כן, הם טוענים כי יתרונות הדיאטה קטנים מדי ופוטנציאל הנזק גדול מדי. לכן לדעתם אין מקום לגישה הרווחת כי משטר דיאטה מהווה המלצה בטוחה ויעילה לטיפול בהשמנה .             נשאלת השאלה, מדוע נשים נבונות, משכילות ומנוסות, מוצאות את עצמן חוזרות שוב ושוב על אותן טעויות, נופלות לאותן מלכודות, מסתובבות במעגל הדיאטות ונכשלות שוב ושוב. הרי  אם דיאטה באמת הייתה עובדת נשים היו צריכות לעשות אותה רק פעם אחת.                נשים רבות, בגילאים שונים, מרקע סוציו-אקונומי שונה וממצבים משפחתיים מגוונים, כולן תמימות דעים כי הדיאטה היא אם כל חטאת וכי חיים במשטר קלורי הם אחד הגורמים המשמעותיים לתחושת הכישלון ולחוסר יכולת לשמור על משקל גוף יציב.               בדיאטה או שאוכלים רק חסה, או רק דל קלוריות ואז נוצר חוסר פיזיולוגי. מהצורך של הגוף לאזן את החוסר הזה, באה ההתנפלות. כך נוצר מעגל: יורדים, שומרים עד שבירה ושוב זוללים. זה מה שקורה לרב הנשים שעושות דיאטות. מוצרי הדיאט, תחליפי הסוכר מבלבלים את הגוף. הגוף מצפה לקבל קלוריות ולא מקבל אותן וזה גורם לאכילת יתר. אסתטיקת הרזון הרווחת כיום בתרבות המערבית, מפעילה על נשים לחצים אכזריים. נשים מצליחות מוצגות כרזות ומושגים כאלה בדבר הרזון מחלחלים לתחושה של כל אישה, כך שהיא לומדת לראות ברזון חלק חשוב מאיך שהיא צריכה להיות. רק נשים מעטות רזות מטבען. נשים באות במגוון מידות וגדלים. אבל אסתטיקת הרזון דוחקת את הנשים למצב בלתי אפשרי, שבו עליהן לרסן את צריכת המזון שלהן ואת זה הן עושות בעזרת הדיאטות השונות.  היחס לאוכל ולהשמנה הוא סימפטום. אישה שאינה יודעת כיצד להתמודד עם בעיות וקשיים, פונה למזון. המשמעות של אכילה כזו: לאכול כשלא חשים רעב גופני, להרגיש תחושת אובדן שליטה סביב מזון, לבלות זמן ניכר בחשיבה ודאגות על מזון והשמנה, לבדוק כל דיאטה חדשה, להרגיש רע ביחס לגוף. לדיאטות יש השפעות בתחומים שהם מעבר למשקל ולקלוריות בלבד. דיאטה מאפשרת לאבד משקל, אבל לא לשנות את דרך האכילה ולשמור על המשקל החדש. הבעייתיות, באה לביטוי בשתי רמות: ברמה הרגשית/נפשית וברמה הפיזיולוגית. ברמה הנפשית דיאטות גורמות לתסכול ולרגשי אשם ומעודדות את המחשבה שאוכל הוא אסור ומסוכן. ברמה הפיזיולוגית, גוף שנתון בחסך לאורך זמן או שמצוי במשטר של דיאטות רבות, נקודת האיזון המטבולית שלו נהרסת וחילוף החומרים יוצא מאיזון. אם נמאס לך לעשות דיאטות, לספור קלוריות,לרזות ושוב להשמין ואת מחפשת דרך אחרת, את מוזמנת להשתתף בסדנה לשינוי הרגלי אכילה בגישה הוליסטית. במשך 12 מפגשים, אחת לשבוע במשך שעה וחצי, תלמדי בעזרת מדיטציה ודמיון מודרך לשנות את הגישה לאוכל, להקשיב לגוף ולזהות תחושות רעב ושובע.   משתתפות בסדנה מספרות   רחל: הקבוצה אפשרה לי פגישה מחודשת עם הגוף שלי. היה זה כמו לפגוש חבר וותיק, קרוב וחשוב שהזנחתי. חזרתי לדבר איתו, להיות קשובה אליו וליהנות ממנו, מבלי להאביס אותו באוכל מיותר ולא מתאים ולחשוף אותו יותר לאור השמש ולפעילות גופנית. אני מרגישה כאילו משהו בתוכי התמצק והתחזק - פיזית ונפשית. ככה זה כנראה, כאשר מחדשים קשר עם חבר טוב שחשוב לך.           רחל ב.: כמי שלא אוהבת להתעסק בדיאטות, בספירת קלוריות ובהכתבה מלמעלה של מה נכון או לא נכון לאכול, מצאתי בסדנה שמירי הנדלס מציעה, מודל שיכול להתאים לי ולכן הצטרפתי. ואכן, כפי שמירי מנסחת בהצהרת הכוונות שלה, למדתי להקשיב לגופי באופן מדויק המאפשר לי אכילה מיטיבה ומהנה. העבודה בסדנה מאפשרת התבוננות משותפת הן על הרגלי האכילה שלנו והן על הצרכים הרגשיים המשפיעים על יחסינו לגוף ולאוכל. התבוננות זו מתרחשת באופן שאינו שיפוטי או רודפני, אלא פותח למחשבה ולבדיקה אשר מביאים עם הזמן לשינוי הדרגתי. אני עדיין משתתפת בסדנה אותה בחרנו להמשיך גם בתום 12 המפגשים, מתוך תחושה שחשוב שהדיבור הזה ימשיך להתקיים על-מנת לבסס ולהעמיק את השנוי שהתרחש. ואכן השנוי מתרחש וללא ייסורים!   מיכל: בעקבות השתתפותי בקבוצה לשינוי הרגלי אכילה אני יותר מודעת להרגלי האכילה שלי. אני אוכלת מה שאני אוהבת ומתי שאני רעבה.  ירדתי במשקל ואני שומרת על משקל יציב.  בעיני זו לא רק קבוצה לשינוי הרגלי אכילה, אלא קבוצה להגברת המודעות העצמית ל-well being בכלל. הקדשת תשומת לב לעצמי  ולימוד אורח חיים בריא ונכון.   בתיה ש.: השינוי אצלי מתבטא ברמה יומיומית. קודם נהגתי לאכול בעמידה, מעל השיש במטבח. הרגשתי כמו חזיר, אוכלת במחטף. עכשיו אני מסדרת לי על השולחן צלחת וסכו"ם ויושבת ואוכלת ארוחה, מתוך כבוד לעצמי ולאוכל. אני גם לא אוכלת יותר בסלון מול הטלביזיה. כשאני אוכלת -אני רק אוכלת ולא עסוקה בדברים אחרים. הרגל נוסף שהשתנה הוא שכיום, כשאני ניגשת למקרר ופותחת אותו,וזה קורה פעמים רבות ביום, אני עוצרת לרגע ושואלת את עצמי "האם אני באמת רעבה?" וברוב המקרים התשובה היא "לא" ואז אני פשוט סוגרת בחזרה את דלת המקרר ולא אוכלת. בעבר כל פתיחת דלת כזו הסתיימה במשהו שנכנס לפה. התנועה האוטומטית של הושטת היד למקרר מהווה סימן בשבילי לעצור ולשאול- האם אני באמת רעבה? בניגוד לסדנאות וקבוצות דיאטה אחרות בהם אומרים:תאכלי גם אם את לא רעבה, כי חשוב לאכול בשעות מסודרות, או כי ארוחת בוקר חשובה, בעקבות הסדנה של מירי הנדלס הפסקתי עם זה. אני אוכלת רק כשאני רעבה.   היום אני לא עושה דיאטה. הפסקתי לחשב קלוריות. אני חושבת בריא ומקפידה שהאוכל יהיה איכותי.   מיכל ל.: ההשתתפות בסדנה הייתה בראש ובראשונה מקום מפלט שבועי. שם נזכרתי בחשיבות היחס שאני מעניקה לגוף שלי, ממזון ועד מחשבות שליליות. מירי העניקה לנו חדר בטוח ונעים, יצרה אווירה לא שופטת ומאפשרת ויחד עם זאת הציבה אמת ברורה לגבי היחס שהגוף שלנו צריך וראוי לקבל. המילה דיאטה לא הייתה בלקסיקון, במקומה באו חיבור לגוף והקשבה עמוקה לצרכיו. אצלי זה עשה שינוי.   למידע נוסף וליצירת קשר מירי הנדלס mhendeles@gmail.com