גירוי כרוני של מיתרי הקול. עשוי לגרום לצרידות או יצירת יבלות על מיתרי הקול.



צרידות ופגיעה במיתרי הקול אינן נכללות ברשימת מחלות המקצוע. ניתן להכיר בהן כפגיעה בעבודה שנגרמה בדרך של מיקרוטראומה.

דב”ע נ”ו/0-2 תמר פלג נ’ המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי, כרך ל(1), 214



בספר “רמ”ח ושס”ה”, מסכם השופט קובובי את הפסיקה בנושא כדלקמן:

הפגיעה במיתרי הקול נפוצה אצל אנשים שעבודתם מחייבת אותם להרבות בדיבורים לפני קהל, לעיתים תוך הרמת קול, כדי להישמע בנסיבות של הקשבה לקויה או בתנאי רעש סביבתי. מהפסיקה ידועים מקרים של מורים שלקו בצרידות ואף באילמות עקב מאמץ יתר של מיתרי הקול, ותבעו גמלאות נפגעי עבודה



נתקבלה תביעתו של מורה בבית ספר דתי לבנות, שלא הצליח להשליט שקט בכתה, ולבסוף פרץ בצעקה רמה כדי להשתיקן, ונחנק עקב פגיעה טראומטית במיתרי הקול.



נתקבלה גם תביעתה של מורה לתפירה, שלקתה בצרידות כרונית עקב הצורך לגבור בקולה על הרעש של מכונת התפירה. הוכח שהליקוי נגרם על ידי פגיעות זעירות החוזרות ונשנות בתדירות.



נדחו תביעות במקרים אלה:

מורה שלקתה בצרידות קשה עד כדי חוסר יכולת לדבר. הוכח שלא הרימה אף פעם את קולה, ושלטה בתלמידים בכוח אישיותה. הפגיעה במיתרי קולה הייתה קלה והתמקדה במקום האופייני למאמץ ממושך, ללא יסוד טראומטי.



מורה ותיקה שסבלה מדלקת גרון כרונית עקב מאמץ יתר של מיתרי הקול במשך שנים רבות. תביעתה נדחתה מפאת אורך הזמן, שהפך את הפגיעה המתמשכת ל”תהליך תחלואתי” להבדיל ממיקרוטראומה. כך נפסק גם בעניינו של מורה כשהתברר שהסיבה לצרידות ולדלקת גרון הייתה נעוצה בשקדים מוגדלים ובציסטה על אחד המיתרים, ושל מורה אחר שלקה בחוסר היצמדות של מיתרי הקול לכל אורכם, עקב שימוש לא נכון במיתרים, דבר שניתן לרפאו על ידי טיפול נאות.



בב”ל 1054/98 עובד גוהר נ’ המוסד לביטוח לאומי, עבודה אזורי, כרך יד, 588. היה מדובר בפקיד קבלת קהל במשרד עורכי דין שעבד למעלה מ- 12 שעות ביום בממוצע ודיבר כל הזמן עם לקוחות, כאשר לעיתים קרובות היה מרים את קולו וצועק. בפסק הדין נקבע כי הונחה התשתית העובדתית הדרושה כדי לבסס את התביעה בעילה של מיקרוטראומה. בית הדין מינה מומחה רפואי לבדיקת הקשר הסיבתי בין עבודתו של התובע לבין הופעת המחלה או התפתחותה. וכן, האם הנזק נגרם במנגנון של מיקרוטראומה.