17:20. נפגשנו.

אני חושבת שזאת הייתה הפגישה הכי אמיתית שלי עם מישהו. אני אזרוק כמה משפטים שהחבר החדש שלי, אמר. משפטים שהסתיימו בחיבוק חזק-חזק ואמיתי עוד יותר.

הוא אמר שהבעיה זה לא השימוש. אני משתמשת בסם ומקור הבעיה נמצא עמוק אצלי בפנים, ורק אם אפסיק להשתמש, הבעיה האמיתית תחלוף.

לכל אחד יש משהו. אנחנו צריכים לשמוח שאין לנו סרטן שדורש הקרנות ונשירת שיער אלא מחלה, שהטיפול בה הוא להפסיק להשתמש ולהתחיל להתחבר לאני האמיתי שלי, ליוליה, ולא לתדמית שהיא מייצגת.

"אני משווה את הפנימי שלי לחיצוני של מישהו אחר" – אף פעם אי אפשר לדעת לגמרי מה עובר בתוך אותו אדם שאת חיצוניותו אנחנו מפארים.

סיפרתי לו על הריקודים... הוא שאל איך ידעתי להקיא ומי לימד אותי? לא זכרתי. פשוט רציתי להפטר מהאוכל ולהישאר רזה.

אמר שבמפגש הזה כאילו לא נפגשנו. כאילו לא נתתי לו לראות את היוליה האמיתית. אמר שאני יפה. שאל מה אני מרגישה עכשיו. היה קשה לי לענות לו וחיפשתי תשובות מסביב.

הוא לקח שטר של 20 ₪ והפיל אותם בין הידיים שלי, כשהמטרה הייתה שאתפוס אותם. לא הצלחתי. פעמיים. אז הוא שאל אותי מה אני מרגישה. אמרתי: "אוף". הוא שאל: "מה האוף הזה אומר? אני דפוקה? איך לא הצלחתי לתפוס? מה לא בסדר איתי?". חשבתי שבפעם הבאה אצליח, אבל זה לא העניין. מיד כיסיתי את זה בתירוצים מסביב:

1. זה לא מספיק חשוב לי (20 ₪ ועוד לתפוס?)
2. בפעם הבאה אצליח
3. אם יהיה בינינו תיאום, אז אצליח

קשה היה לי פשוט להודות שלא הצלחתי. האם מתישהו לא הצלחתי? לכל אי הצלחה מצאתי סיבה. תירוץ לכסות את אי ההצלחה כדי שחס וחלילה אחרים לא יחשבו עלי שאני לא מוצלחת, כדי שחלילה אני אדע שיש לי גם אחוז כישלון ואנושיות.

אני חושבת שלכאן הוא חותר כשהוא מדבר על הבעיה האמיתית. גם הוא עבר את זה. סיפר על הילדות שלו ושניסה למשוך תשומת לב באמצעות נגינה בגיטרה, שירה, קפץ והתגלגל עם סקטים בעודו קשור לאוטובוס. זאת התנהגות שבצורה ודאית מטרתה למשוך תשומת לב. להוכיח שהוא שווה משהו. שאחרים יראו את זה גם.

סיפר על כומר באנגליה, בעל חווה של טיפול בהתמכרויות, שהוא עצמו מכור ונמצא בתהליך החלמה. אם אתה ראש הממשלה – אז אתה מוצלח! אז זהו, שראש הממשלה שלנו סובל מבעיות באכילת יתר. הנסיכה דיאנה הייתה בולמית. אלטון ג'ון, זוהר ארגוב ורבים אחרים שסבלו מהתמכרות כלשהי.

אין מה להאשים את עצמנו ולשאול: "למה דווקא אני?". 83% מהמקרים מדובר בבעיה גנטית שאין לנו שליטה עליה. צריך לשמוח שזה כל מה שיש לנו ולא איידס או סרטן שמגיעים פתאום.

הוא דיבר על העצב שיש לי במבט. סיפר על הבושה בלספר על זה. על הרגעים המבוכים שהסתובב בפארק עם בקבוק ואמר: "אני גבר ולא מפחד מחבורת בריונים שכל רגע יכולה להתנפל עלי". הוא היה החזק באוניברסיטה שהסתובב עם בקבוק בירה במסדרונות בעוד שיצר בכך בעצם תדמית חזקה. אבל איפה היה אז הוא עצמו?

אמר שזוכר ומבין את הנקודה שבה אני נמצאת.
הראה תמונות מימי כיף בים המלח בהם יורדים לבריכת בוץ נמוכה-נמוכה ומספרים על הרגע שבו היו הכי למטה. ראיתי שהיו שם אנשים שבכו ממש.

אמר שמבחינה נפשית אני בריאה לחלוטין ובעלת כושר שיפוט טוב. אבל יש לי בעיה עם עצמי ושהביטוי הוא במחלה. ברגע שאפסיק להשתמש (בהפרעת האכילה), תתבהר התמונה ואוכל לראות ביתר בהירות מהי אותה הנקודה שמטרידה אותי ואני מוצאת מפלט בשימוש החוזר.

נשמתי עמוק וחזק והוא שאל: "מה זה?" אמר שאני מלאה מבפנים. אמרתי שאני רוצה שהראש שלי יתרוקן לאט לאט מכל אותן מחשבות.

שאלתי אותו מה הוא מציע לי לעשות במצב הנוכחי אחרי ששמע אותי?

הוא נתן לי מספר טלפון של מישהי שהייתה בולמית ונמצאת עכשיו בתהליך החלמה. נתן שני אתרים שכדאי לבקר בהם. אמר שאני תמיד יכולה להמשיך להתכתב איתו ולדבר איתו ושהוא ישמח. הוא הציע שאוכל לבוא למרכז השיקום פעם בשבוע לדבר איתו.

עכשיו אני בדרך הבייתה לעולם "המובנה" שלי להיפגש עם החברות מהצבא. מקווה לראות את מיכאל היום כדי לספר לו על המפגש. יכול להיות שיהיה פה באמת על מה לחשוב...
-------------------------------------------------------------------------------------
ולפני שנמשיך בסיפור...אני רוצה להתייחס לשאלה מספר 2 שכתבתי לעצמי לפני הנסיעה לאותו פסיכולוג: ("האם יהיה לזה מתישהו סוף? (לפחות מבחינת המחשבות)").

כשהתחלתי לחפש ריפוי להפרעת האכילה שלי רבים אמרו לי שהפרעת האכילה תמשיך ללוות אותי תמיד, רק שאמצא דרכים להתמודדות איתה. היום אני יכולה לומר שבהחלט לסיפור הזה של הפרעות אכילה יש סוף. וסוף טוב. למה? כי גיליתי את השורש להפרעה הזאת. עליתי על הבעיה האמיתית והשורשית. וברגע שעשיתי "טיפול שורש", לא היה כבר צורך בכל הסממנים החיצוניים של ההתנהגות עם האכילה.  

כיום המחשבות על האוכל אצלי קיימות לצורך קיומי ואילו שאר המחשבות מופנות לכיוון של הדברים החשובים לי בחיים כמו משפחה, התפתחות אישית, טבע ועיסוקים נוספים שאני אוהבת ועושה.