מאז שהייתי ילדה ליוו אותי ואת חיי בעלי חיים. מאז שהפכתי אמא בעלי החיים היחידים בביתי הם בני משפחה.
כאמא לאסמטים נאסר עלינו בינתיים להכניס חיות הביתה.

מתברר כי אם הילד נולד לתוך בית עם בעל חיים זה עוד נסלח, אבל להכניס אחרי חיה - בעייתי. "נדבר כשהם יגיעו לגיל 5" אמרה הפרופ לריאות,ובינתיים אני מתכווצת עם כל תמונה של חיה מתוקה וגלמודה המחפשת בית חם, אתרי העמותות המפרסמים חיות לאימוץ חדשות לבקרים...
כל כך רוצה להכניס קצת פרווה ושמחה הביתה, זנב מכשכש, עוד משהו לדאוג לו, לשמח בו את בני הבית.

ואם לכם יש אפשרות - לכו על זה. החדווה שנכנסת הביתה כאשר מרחיבים את המשפחה בבעל חיים - היא דבר אדיר.
דרך טיפול בבעלי חיים אפשר לחנך לאחריות ונאמנות, ליסודיות ואפילו לניקיון והיגיינה.
דרך גידול בעלי חיים אפשר להגיע לרוגע, להתנחם וכמובן - להעניק בית חם לחיה הזקוקה לו.

היה לנו ניסוי קצר עם דגים, אבל מעבר לנוי זה פשוט לא זה.
מי שגידל בעבר או מגדל חתולים או כלבים יבין אותי.
אז דג זה אולי יפה ונחמד אבל זהו. אין מעבר.

מבחינת בריאות וספורט - החזקת כלב היא יופי של תירוץ לספורט, שכן אין ברירה, שרב לא שרב, סופה לא סופה - הכלב חייב להתפנות והאחריות עליך. כך בשנים בהן גידלתי כלבים הייתי, ללא ספק, הכי חטובה.

כמובן מבחינת ביטחון אישי בבית ומחוצה לו, לגדל כלב זה דבר חיובי.
ב2001 פרצו ל9 מתוך 12 דירות בבנין בו גרתי. נחשו על איזה דירה דילגו ולמה...נכון. על זאת שבקעו ממנה נביחות מטורפות (מה שהפורץ לא ידע זה ששני הכלבים שנבחו עליו היו ביחד בגודל של הנעליים שלו...).

ולסיום אם קוראים פה אנשי המקצוע של כמוני בנושאי נשימה ואלרגיה - מה דעתכם? מסכימים עם פרופ הריאות שלנו? גם אתם לא ממליצים להכניס בעלי חיים הביתה? מתי כן? מתי לא? ומה לגבי גידול ציפורים?