מחקרים רבים מצביעים על העובדה, כי ככל שעולים בגיל (אם כי לא בהכרח), כך ניכרת עלייה בתופעות פיזיולוגיות שונות דוגמת היווצרות גזים במערכת העיכול, יציאות לא סדירות, שלשולים, עצירויות וכו'. רבות מתופעות אלה קשורות במידה רבה באורח החיים כמו בהרגלי תזונה לקויים , עישון, מתח, חוסר פעילות גופנית, צריכה גבוהה של שומנים רוויים וכולסטרול, צריכה גבוהה של סוכר ומלח, צריכה נמוכה של סיבים ועוד. גם העלייה בגיל גוררת עמה שינויים במבנה ובתפקוד של איברים ומערכות שונות בגוף, אליהם יש להתייחס ולפעול בהתאם.

משחררים גזים
כל אדם מייצר בתהליך עיכול המזונות בגופו גזים כמו מתאן, מימן, פחמן דו חמצני וחנקן. חלק מהגזים הוא פולט החוצה, לעיתים בכמויות זעירות שאף הוא עצמו אינו מבחין בהם ולעיתים בכמויות גדולות יותר העלולות להפריע למהלך החיים התקין. לתופעת הגזים סיבות שונות, ביניהן:
בליעת אוויר בזמן השתייה והאכילה: לרוב, אנו פולטים את האוויר שבלענו החוצה על ידי גיהוק. הבעיה מתחילה כאשר חלק מן הגזים מגיעים למעי הגס ומתחילים "להסתובב" בבטן ולגרום ללחצים ולתחושת נפיחות לא נעימה עד מציקה.
אי סבילות למזון/לרכיב מסוים: כאשר המזון אינו מתפרק כראוי עקב מחסור באנזימים מסוימים הדרושים לפירוקו. לדוגמא גז מימן ייווצר בכמויות גדולות אצל אותם אנשים הסובלים מאי סבילות לסוכר החלב.
אלרגיה למזון: תגובה של מערכת החיסון הנוצרת בעקבות צריכת מזון/רכיב מסוים כמו למשל במחלת הכרסת (צליאק), בה הגוף אינו מסוגל להתמודד עם גלוטן.
תסמונת המעי העצבני/הרגיז: מכלול תופעות פיזיולוגיות המיוחסות לפעולה לא תקינה של המעיים שנגרמת כתוצאה מהפרעה בתהליך עיכול המזון במעי, כמו גם ממעורבות גורמים נפשיים דוגמת מתח.
סיבות נוספות ליצירת גזים במערכת העיכול הן שתיית משקאות מוגזים, לעיסת מסטיק, עישון, שימוש בתרופות שונות, צריכת תוספי מזון או צבעי מאכל במזונות מעובדים, מחלות שונות כמו דלקות במעי, אכילת ארוחות גדולות, צריכת מזון שומני ועוד.
מה עושים?
תופעת הגזים אינה מצביעה לרוב על בעיה רפואית, אבל עדיין מומלץ להיבדק על ידי רופא. ישנם מזונות הידועים כגורמים להיווצרות גזים במערכת העיכול, מהם מומלץ להימנע וישנם מזונות שיקלו על התופעה – אותם מומלץ לצרוך. במקרים מסוימים הטיפול לא יהיה תזונתי בלבד ויצריך נטילת תרופות שונות כמו מנטרלי חומצה, טבליות פחם פעיל או אחרות. מומלץ לפנות לאחר אבחון רופא לייעוץ מקצועי אצל דיאטנ/ית קלינ/ית לטיפול מניעתי בהיווצרות גזים.
שינוי באורח החיים כמו הורדת מתח, הגברת הפעילות הגופנית כמו גם שינוי בתזונה ובצורת האכילה (אכילה איטית, נגיסות קטנות, בישיבה בלבד, התמקדות באכילה ללא עיסוק אחר כמו צפייה בטלוויזיה) – עשויים לסייע רבות במניעת תופעת הגזים.

סליחה, אני אלרגי
אי סבילות למזון ואלרגיה למזון הם מושגים שונים בתכלית שרבים מבלבלים ביניהם. אלרגיה למזון היא תגובה לא רצויה של מערכת החיסון, המתבטאת בעיקר במערכת העיכול, הנשימה והעור, אך עלולה להתבטא גם במערכת העצבים המרכזית וברקמות נוספות. סימני האלרגיה אצל מבוגרים כוללים כאבי בטן, נפיחות, בצקות, בחילות, הקאות, פריחות, גירודים, כאבי ראש, מתח ועייפות ואצל ילדים הסימנים האופיינים הם נזלת ואסתמה. את האלרגיה ניתן לאבחן על ידי בדיקות מעבדה ומבחני עור, ולעיתים גם בעזרת בדיקות סיסטמטיות בעור, במערכת הנשימה או במערכת העיכול בזמן שצורכים את האלרגן (רכיב המזון שאליו אלרגים), ובודקים את היעלמות התופעות עם הוצאת האלרגן מהתפריט.
קיימות שתי צורות לאלרגיה למזון. האחת קצרת טווח, בה תופעות האלרגיה מופיעות בתוך זמן קצר לאחר צריכת המזון המכיל את החומרים אליו האדם רגיש. והשנייה ארוכת טווח, שבה התופעות מופיעות בתוך שש עד 24 שעות לאחר צריכת המזון המכיל את האלרגן.
אי סבילות למזון היא תופעה שאינה קשורה לפעילות התקינה של המערכת החיסונית ושכיחות התופעה גדולה יותר מאלרגיה למזון. אי סבילות למזון יכולה להיות לסוכר החלב, לסולנין שבקליפות תפוחי אדמה ובעגבניות ירוקות ובגרעיניהן, ליין, לקקאו, לגבינות צהובות, למונוסודיום גלוטמט, לשוקולד, לתות שדה ועוד.
מה עושים?
מאשרים את הבעיה על ידי בדיקות ולאחר האבחון מטפלים בעיקר על ידי הימנעות מהמזונות המסוימים שנמצא כי הם הגורמים לבעיה.

אל תעצבנו לי את המעי
תסמונת המעי העצבני היא תופעה שכיחה יותר בשנות העשרים לחיים (אם כי היא עלולה להופיע בכל גיל). כ-12 אחוז מהאוכלוסייה סובלים ממנה – כאשר נשים סובלות פי 3 יותר מגברים. לרוב התופעה היא כרונית, אם כי לחלק מהסובלים תהיינה תקופות בהם ההתקפים חלשים יותר ולעיתים אף ייעלמו לתקופה קצרה. הסיבה לתסמונת המעי העצבני אינה ברורה ולעיתים קרובות הבדיקות הפיזיולוגיות אינן מגלות דבר. בעבר סברו כי עיקר הבעיה הינה מתח. יש הטוענים כי התכווצויות המעי הגס נובעות משינויים בעצבים השולטים על התכווצויות השרירים במעי, אחרים סבורים שיש קשר למערכת העצבים המרכזית, יש הטוענים לקשר הורמונלי ואחרים מבלבלים את התופעה עם הימצאות קנדידה (פטרייה) במעיים, הגורמת לסימפטומים דומים.
הסימפטומים (שיכולים להופיע בחלקם בלבד) כוללים: כאבי בטן, נפיחות או התכווצויות (בעיקר בבטן תחתונה ובדרך כלל לאחר האוכל), גזים, תחושת חוסר יכולת להתרוקן, שלשולים ועצירויות לסירוגין, צואה רירית, תחושת דיכאון או חרדה, עייפות, ועוד.
מה עושים?
קודם כל יש לאבחן את התסמונת על ידי רופא כדי לשלול מחלות אחרות. על ידי תזונה מתאימה ניתן לשפר את המצב. חשוב לזכור כי התאמת התזונה הינה אישית ולכל אחד יש מזונות המקלים על תופעות התסמונת ומזונות המחמירים אותה. במקביל, חשוב ללמד את המטופל להקפיד על ארוחות קטנות ומסודרות, לעיסה טובה, אכילה איטית, הפחתת (עד הימנעות) מאלכוהול, מקפאין וממשקאות מוגזים. מומלץ להעשיר את התפריט בסיבים תזונתיים (מצויים בקליפות הירקות והפירות, בדגניים, שיבולת שועל, סובין וכו') ולהרבות בשתייה של שמונה עד עשר כוסות מים ביום. גם פעילות גופנית ופעילויות אחרות להפגת מתחים כמו תרגילי נשימה, יוגה, שיאצו ואחרים מומלצות להקלה ולמניעה.

אין יציאה
אומדנים זהירים מציינים כי בארץ למעלה מ-600 אלף איש הסובלים מעצירות בדרגות שונות.
תהליך העיכול מתבצע בקיבה ולאורך המעי הדק (שם גם נספגים חומרים לתוך הדם). המשכו של התהליך הינו במעי הגס, ממנו הצואה מוצאת את דרכה החוצה דרך החלחולת (הרקטום).
תהליך העיכול מלווה בהתכווצויות (מעין תנועת חליבה) הדוחפות ומקדמות את תוכן המעיים לכוון פתח היציאה. קצב הכיווצים והפינוי החוצה מותנה בלחץ המופעל על דפנות המעיים על ידי שיירי המזון. הלחץ שנוצר מפעיל חיישנים של תאי עצבים המצויים על פני דפנות דופן המעי. התגובה המתקבלת מחיישנים אלו גורמת לשרירי מערכת העיכול להתכווץ ולגרום לפעולת המעיים. במקרים בהם נפח שיירי המזון אינו מספיק גדול, לא ייווצר לחץ ולא יהיה רפלקס פינוי וזהו הגורם לעצירות. במקביל, בגלל עצירת הפסולת, הגוף מצליח לשאוב חזרה את כל הנוזלים במעיים, הצואה מתקשה וקשה עוד יותר לפנותה. לכן, כל דרך בה ניתן יהיה להגדיל את נפח הצואה ולגרום להתרככותה תוך כדי דחיפתה החוצה, תגרום לפתרון בעיית העצירות.
תופעת העצירות מסוכנת כי עצירת המזון, במקביל לנוכחות חיידקים גורמת לריקבון המזון במעיים, תוך כדי יצירת גזים ומוצרי פירוק לא רצויים. אם התהליך נמשך לאורך זמן הוא יכול לגרום גם להתפתחות טחורים, לורידים ברגליים, לדלקות במעי העיוור (אפנדציטיס) וגם לסרטן.
מה עושים?
יש תרופות משלשלות אך רצוי להפחית את השימוש בהן עד כמה שניתן. כדי להימנע מעצירות יש להקפיד על תזונה נכונה הכוללת צריכת סיבים תזונתיים המומלצים לטיפול בבעיית העצירות. הסיבים מצויים בעיקר בדגנים (חיטה, שיפון, תירס, בורגול, אורז מלא, אגוזים וזרעים), הם מזרזים את מעבר המזון במעי ותורמים למניעת עצירות ובעיות עיכול שונות. יש להרבות בשתייה ולהפחית צריכת מזונות מעובדים ומוכנים המכילים סוכר כמו ממתקים, שוקולד, עוגות, לחם לבן ושומנים מהחי.

מה רוצה התולעת?
התולעים הן פרזיטים החיים במעי האדם וניזונים מתוצרי פירוק המזון. הן מתפתחות ומתרבות במעי וכל עוד הן חיות שם לא מרגישים אותן, אולם כשהן יוצאות (בדרך כלל בלילה) להטיל את ביציהן, נגרם גירוי מקומי באזור פי הטבעת. תופעת התולעים שכיחה בקרב ילדים אולם גם מבוגרים עלולים לסבול ממנה והיא מצריכה טיפול מיידי.
מה עושים?
ניתן להיפטר מתולעים בעזרת תרופות, אך ישנם גם טיפולים טבעיים המומלצים לטיפול בתופעה והמתמקדים בעיקר בדיאטה ובתזונה מכוונת. לדוגמא: לאכול גרעיני דלעת (הגרעינים הלבנים) טחונים ומעורבבים עם דבש וחלב בבוקר, על קיבה ריקה. לאחר שלוש שעות יש לשתות שלוש כפיות שמן קיק או כף מלח מר כדי לגרום לשלשול. גם אכילת 500- 300 גרם גזר ליום, או אכילת כפית זרעי פפאיה מיובשים שטוחנים עם כפית דבש, מומלצים על מנת להיפטר מתולעים.