כמוניבלוגיםמודל ההזנה הריגשית בינקותמודל ההזנה הרגשית בינקות כתשתית לטיפוח הרווחה הרגשית וכאמצעי מרכזי למיגור בעיות והפרעות אכילה, השמנה ואלימות
מודל ההזנה הרגשית בינקות כתשתית לטיפוח הרווחה הרגשית וכאמצעי מרכזי למיגור בעיות והפרעות אכילה, השמנה ואלימות
03/05/12 21:13
587 צפיות
מודל ההזנה הרגשית בינקות כתשתית לטיפוח הרווחה הרגשית
וכאמצעי מרכזי למיגור בעיות והפרעות אכילה, השמנה ואלימות
שלומית סמיש, מחברת הספר: ארוחות ילדות כחוויות מעצבות התפתחות, הוצאת "אח", 2006.
בית הספר למדעי התזונה, האוניברסיטה העברית samish@huji.ac.il
האכלת התינוק היא העיסוק הראשון והמרכזי של ההורים. תחילתו ברגע היוולד הילד, ומסיבות שונות הוא ממשיך להטריד הורים רבים במהלך כל שנות הגידול של ילדיהם. להורים רבים אין הכשרה מוקדמת בתחום ההאכלה. חסרים להם ידע ומיומנויות, כיצד להפוך את האכלת התינוק-הפעוט-הילד לעיסוק מהנה, הבונה ומטפח התפתחות תקינה ומונע מאבקים בעניין האוכל. הדרכה וטיפול בשלבים המוקדמים של ההאכלה ימנעו התפתחות בעיות אכילה בפרט ובעיות התנהגותיות בכלל.
המזון מספק בראש ובראשונה את רכיבי התזונה השונים הדרושים לגדילתו של התינוק. אך מעל ומעבר לזה, אירוע ההאכלה והאכילה מהווה הזדמנות חשובה ביותר ליחסי-גומלין ולמגע קרוב של התינוק עם המטפלים בו. ליחסי האכלה ואכילה הולמים בילדות יש חשיבות מרכזית בטיפוח ההתפתחות של הרווחה הרגשית, החברתית והקוגניטיבית, וביצירת הקשרים התקינים בין ההורים לבין ילדיהם.
האזנה ותגובה הולמת לאיתותי הרעב והשובע של התינוק/הפעוט/הילד; מתן אמון מלא ביכולתו לווסת את כמות האוכל הדרושה לצרכיו; מתן כבוד ועידוד ליוזמותיו ולניסיונותיו של הפעוט להאכיל את עצמו – הם, הם הבסיס להתפתחותו הכוללנית של הילד ולרכישת הרגלי אכילה נכונים בפרט.
לעומת זאת, מאבקי כוח מתמשכים בין יוזמותיו של הפעוט לאכילה עצמאית המפתחת את עצמאותו ובטחונו ביכולותיו, לבין הצורך של המאכיל להאכילו בעל כורחו עד כדי התעללות בו, גורמים לתופעות הלחץ הרעיל – toxic stress, אשר להן השלכות מרחיקות לכת - פיזיות ונפשיות.
במפגש היומי של בני המשפחה סביב הארוחה, הילדים וההורים לומדים: לדבר לפי תור, להקשיב לזולת, להתחלק עם האחרים, לשתף בחוויות, ללבן בעיות, לתכנן פעילויות ועוד. במקום הישיבה "המשותפת" - אך נעדרת תקשורת - סביב הטלוויזיה, הארוחה והכנתה המשותפת, מחזקות את הרגשת ה"ביחד" של המשפחה ומעצימות את הזהות העצמית וההשתייכות התרבותית. הילדים לומדים את ערכי המשפחה, לומדים להתייחס ולהכיר אחד את השני ולומדים לדון ולחפש ביחד פתרונות לבעיות קלות כקשות. המפגש היומי סביב הארוחה תורם להרגשת הביטחון והקרבה של הילדים. עידוד להכנת ארוחה משפחתית בשיתוף הילדים, מהווה גם הזדמנות להקניית הרגלי אכילה רצויים.
לעומת זאת, ילד הגדל באווירה של חינוך קשוח, של חוסר התייחסות לזולת, של העדר תקשורת והידברות, שמהווה סביבה אילמת מועד לפתח התנהגויות שליליות עד כדי אלימות (אלם). גילוי מוקדם של ניצני האלימות המוצאים את ביטויים ביחסי האכלה בלתי הולמים וטיפול מתאים בקשיים ושיבושים בהאכלה, יכולים למנוע התפתחות של בעיות והפרעות אכילה ותופעות אלימות. אחד המחקרים הראה שילדים ממשפחות עם יחסי האכלה תקינים סבלו פחות מנטייה להתמכרויות, לאלימות ולהתנהגויות חברתיות שליליות אחרות.
מחקרים ומומחים בתחום הגיל הרך מדגישים את החשיבות המרכזית שיש לטיפוח הרווחה הרגשית emotional well being - החל מגיל הלידה, אשר היא הבסיס העיקרי לרווחה ולבריאות פיזית ונפשית.
Emotional well-being and social competence provide a strong foundation for emerging cognitive abilities, and all are important prerequisites for success in school, in the workplace, and in the community. Therefore, if we really want to build a strong platform for healthy development and effective learning in the early childhood years, then we must pay as much attention to children's emotional well-being and social capacities as we do to their cognitive abilities and early literacy skills (Shonkoff, 2006, 2011).
אצל תינוקות ופעוטים הגדלים ונחשפים למתחים ולמצבי לחץ תכופים, חלים שבושים ב"ארכיטקטורה" של המוח המתפתח, בעיקר בשלוש השנים הראשונות, ולזה השפעה ארוכת טווח הפוגעת בבריאות הפיזית והנפשית לאורך כל החיים. מתחים הנחווים אצל הילד בעת הארוחה, כמו לחץ "לנקות את הצלחת" או מניעה של היוזמות שלו ללמוד להאכיל את עצמו, מתקבעים ופוגעים ביכולת הוויסות הרגשי התקין ובשליטה על התגובות ההתנהגותיות והפיסיולוגיות כתגובה ללחץ פסיכולוגי. לפיכך, יחסי האכלה הולמים מהווים את התשתית לטיפוח הרווחה הרגשית.
דבר נוסף, כדי להתמודד עם מגפת ההשמנה, מושקעים מאמצים רבים בתכניות מגוונות שנועדו לשנות התנהגויות אכילה שהשתרשו, בקרב ילדים ומבוגרים. מאידך, מסקירת ספרות שערכו חוקרים על תכניות התערבות למניעת ההשמנה עולה, שלמרות ההיצע המגוון של אסטרטגיות שונות למניעתה היו ההישגים מועטים בלבד או כלל לא Anderson 2011) (Summerbell 2005,
לאור מחקרים המקשרים בין תגובות לחץ לבין השמנה, מוצע להתמקד בטיפוח הרווחה הרגשית כגישה חדשנית למניעת השמנה.
A novel approach to preventing obesity is to help children develop healthy emotion regulation, controlling their physiologic and behavioral responses to emotions that arise from psychological stress. There is increasing evidence linking the stress response to obesity and the metabolic syndrome. (Anderson, 2011)
לפיכך. יש להתמקד בתכניות לטיפוח ולקידום ההתפתחות הכוללנית התקינה החל מגיל לידה יותר מאשר בתכניות לשינוי התנהגויות בעייתיות שהשתרשו. ניתן להשיג זאת באמצעות מודל ההזנה הרגשית באירועי ההאכלה בינקות המהווים הזדמנות יום-יומית לטיפוח יחסי האכלה הולמים והרגלי אכילה נכונים.
יש חשיבות רבה להדרכה ולהכשרת הורים צעירים ואנשי מקצוע המטפלים בילדים בגיל הרך, ליצירת סביבה המאפשרת ומטפחת חוויות והתנסויות למידה חיוביות באירועי ההאכלה והאכילה. הורים ומטפלים שיאמצו את עקרונות ההזנה הרגשית יהוו "סוכני בינוי" אשר יתרמו למניעת התפתחות של השמנה, של בעיות והפרעות אכילה ואף של תופעות אלימות. על ידי כך ייחסכו סבל, תחלואה והוצאות רבות לטיפול בבעיות לאחר שהשתרשו.
על פי מחקרים שבדקו את הקשר בין חוויותיהם והתנסויותיהם של ילדים מרגע לידתם לבין התפתחותם הרגשית, החברתית והקוגניטיבית בילדות והישגיהם בהמשך חייהם, חישבו ומצאו שההשקעה של דולר אחד בגיל הרך תישא תשואה של 7 – 13 דולר בעתיד.
המשאבים שיידרשו לתכניות הדרכה והכשרה של סוכני הבינוי אינם גבוהים, ואולי אף פחותים מתכניות שנועדו לשינוי הרגלים שהשתרשו. מודל ההזנה הרגשית הינו אמצעי הדרכה זמין, פשוט, נוח ולא יקר, ליישום ולקידום אורח חיים בריא ולהשגת רווחה רגשית. לפיכך, על מעצבי המדיניות, המכריעים בשאלות חלוקת המשאבים, להפנות לאלתר את מלוא תשומת הלב להשקעה בילדים בגיל הרך ובהוריהם, לשם חיזוקם וטיפוחם. (נספח קול קורא).
מקורות:
Anderson SE & RC Whitaker (2011), Attachment Security and Obesity in US Preschool-Aged Children. Arch Pediatr Adolesc Med, 65(3):235-242
Shonkoff JP (2006), A Promising Opportunity for Developmental and Behavioral Pediatrics at the Interface of Neuroscience, Psychology, and Social Policy. Pediatrics, 118(5):2187 -2191
Shonkoff JP & SN Bales (2011), Science Does Not Speak for Itself: Translating Child Development Research for the Public and Its Policymakers. Child Development, 82:17–32
Summerbell CD et al (2005) Interventions for preventing obesity in children. Cochrane Database of Systematic Reviews, 3:1-70
וכאמצעי מרכזי למיגור בעיות והפרעות אכילה, השמנה ואלימות
שלומית סמיש, מחברת הספר: ארוחות ילדות כחוויות מעצבות התפתחות, הוצאת "אח", 2006.
בית הספר למדעי התזונה, האוניברסיטה העברית samish@huji.ac.il
האכלת התינוק היא העיסוק הראשון והמרכזי של ההורים. תחילתו ברגע היוולד הילד, ומסיבות שונות הוא ממשיך להטריד הורים רבים במהלך כל שנות הגידול של ילדיהם. להורים רבים אין הכשרה מוקדמת בתחום ההאכלה. חסרים להם ידע ומיומנויות, כיצד להפוך את האכלת התינוק-הפעוט-הילד לעיסוק מהנה, הבונה ומטפח התפתחות תקינה ומונע מאבקים בעניין האוכל. הדרכה וטיפול בשלבים המוקדמים של ההאכלה ימנעו התפתחות בעיות אכילה בפרט ובעיות התנהגותיות בכלל.
המזון מספק בראש ובראשונה את רכיבי התזונה השונים הדרושים לגדילתו של התינוק. אך מעל ומעבר לזה, אירוע ההאכלה והאכילה מהווה הזדמנות חשובה ביותר ליחסי-גומלין ולמגע קרוב של התינוק עם המטפלים בו. ליחסי האכלה ואכילה הולמים בילדות יש חשיבות מרכזית בטיפוח ההתפתחות של הרווחה הרגשית, החברתית והקוגניטיבית, וביצירת הקשרים התקינים בין ההורים לבין ילדיהם.
האזנה ותגובה הולמת לאיתותי הרעב והשובע של התינוק/הפעוט/הילד; מתן אמון מלא ביכולתו לווסת את כמות האוכל הדרושה לצרכיו; מתן כבוד ועידוד ליוזמותיו ולניסיונותיו של הפעוט להאכיל את עצמו – הם, הם הבסיס להתפתחותו הכוללנית של הילד ולרכישת הרגלי אכילה נכונים בפרט.
לעומת זאת, מאבקי כוח מתמשכים בין יוזמותיו של הפעוט לאכילה עצמאית המפתחת את עצמאותו ובטחונו ביכולותיו, לבין הצורך של המאכיל להאכילו בעל כורחו עד כדי התעללות בו, גורמים לתופעות הלחץ הרעיל – toxic stress, אשר להן השלכות מרחיקות לכת - פיזיות ונפשיות.
במפגש היומי של בני המשפחה סביב הארוחה, הילדים וההורים לומדים: לדבר לפי תור, להקשיב לזולת, להתחלק עם האחרים, לשתף בחוויות, ללבן בעיות, לתכנן פעילויות ועוד. במקום הישיבה "המשותפת" - אך נעדרת תקשורת - סביב הטלוויזיה, הארוחה והכנתה המשותפת, מחזקות את הרגשת ה"ביחד" של המשפחה ומעצימות את הזהות העצמית וההשתייכות התרבותית. הילדים לומדים את ערכי המשפחה, לומדים להתייחס ולהכיר אחד את השני ולומדים לדון ולחפש ביחד פתרונות לבעיות קלות כקשות. המפגש היומי סביב הארוחה תורם להרגשת הביטחון והקרבה של הילדים. עידוד להכנת ארוחה משפחתית בשיתוף הילדים, מהווה גם הזדמנות להקניית הרגלי אכילה רצויים.
לעומת זאת, ילד הגדל באווירה של חינוך קשוח, של חוסר התייחסות לזולת, של העדר תקשורת והידברות, שמהווה סביבה אילמת מועד לפתח התנהגויות שליליות עד כדי אלימות (אלם). גילוי מוקדם של ניצני האלימות המוצאים את ביטויים ביחסי האכלה בלתי הולמים וטיפול מתאים בקשיים ושיבושים בהאכלה, יכולים למנוע התפתחות של בעיות והפרעות אכילה ותופעות אלימות. אחד המחקרים הראה שילדים ממשפחות עם יחסי האכלה תקינים סבלו פחות מנטייה להתמכרויות, לאלימות ולהתנהגויות חברתיות שליליות אחרות.
מחקרים ומומחים בתחום הגיל הרך מדגישים את החשיבות המרכזית שיש לטיפוח הרווחה הרגשית emotional well being - החל מגיל הלידה, אשר היא הבסיס העיקרי לרווחה ולבריאות פיזית ונפשית.
Emotional well-being and social competence provide a strong foundation for emerging cognitive abilities, and all are important prerequisites for success in school, in the workplace, and in the community. Therefore, if we really want to build a strong platform for healthy development and effective learning in the early childhood years, then we must pay as much attention to children's emotional well-being and social capacities as we do to their cognitive abilities and early literacy skills (Shonkoff, 2006, 2011).
אצל תינוקות ופעוטים הגדלים ונחשפים למתחים ולמצבי לחץ תכופים, חלים שבושים ב"ארכיטקטורה" של המוח המתפתח, בעיקר בשלוש השנים הראשונות, ולזה השפעה ארוכת טווח הפוגעת בבריאות הפיזית והנפשית לאורך כל החיים. מתחים הנחווים אצל הילד בעת הארוחה, כמו לחץ "לנקות את הצלחת" או מניעה של היוזמות שלו ללמוד להאכיל את עצמו, מתקבעים ופוגעים ביכולת הוויסות הרגשי התקין ובשליטה על התגובות ההתנהגותיות והפיסיולוגיות כתגובה ללחץ פסיכולוגי. לפיכך, יחסי האכלה הולמים מהווים את התשתית לטיפוח הרווחה הרגשית.
דבר נוסף, כדי להתמודד עם מגפת ההשמנה, מושקעים מאמצים רבים בתכניות מגוונות שנועדו לשנות התנהגויות אכילה שהשתרשו, בקרב ילדים ומבוגרים. מאידך, מסקירת ספרות שערכו חוקרים על תכניות התערבות למניעת ההשמנה עולה, שלמרות ההיצע המגוון של אסטרטגיות שונות למניעתה היו ההישגים מועטים בלבד או כלל לא Anderson 2011) (Summerbell 2005,
לאור מחקרים המקשרים בין תגובות לחץ לבין השמנה, מוצע להתמקד בטיפוח הרווחה הרגשית כגישה חדשנית למניעת השמנה.
A novel approach to preventing obesity is to help children develop healthy emotion regulation, controlling their physiologic and behavioral responses to emotions that arise from psychological stress. There is increasing evidence linking the stress response to obesity and the metabolic syndrome. (Anderson, 2011)
לפיכך. יש להתמקד בתכניות לטיפוח ולקידום ההתפתחות הכוללנית התקינה החל מגיל לידה יותר מאשר בתכניות לשינוי התנהגויות בעייתיות שהשתרשו. ניתן להשיג זאת באמצעות מודל ההזנה הרגשית באירועי ההאכלה בינקות המהווים הזדמנות יום-יומית לטיפוח יחסי האכלה הולמים והרגלי אכילה נכונים.
יש חשיבות רבה להדרכה ולהכשרת הורים צעירים ואנשי מקצוע המטפלים בילדים בגיל הרך, ליצירת סביבה המאפשרת ומטפחת חוויות והתנסויות למידה חיוביות באירועי ההאכלה והאכילה. הורים ומטפלים שיאמצו את עקרונות ההזנה הרגשית יהוו "סוכני בינוי" אשר יתרמו למניעת התפתחות של השמנה, של בעיות והפרעות אכילה ואף של תופעות אלימות. על ידי כך ייחסכו סבל, תחלואה והוצאות רבות לטיפול בבעיות לאחר שהשתרשו.
על פי מחקרים שבדקו את הקשר בין חוויותיהם והתנסויותיהם של ילדים מרגע לידתם לבין התפתחותם הרגשית, החברתית והקוגניטיבית בילדות והישגיהם בהמשך חייהם, חישבו ומצאו שההשקעה של דולר אחד בגיל הרך תישא תשואה של 7 – 13 דולר בעתיד.
המשאבים שיידרשו לתכניות הדרכה והכשרה של סוכני הבינוי אינם גבוהים, ואולי אף פחותים מתכניות שנועדו לשינוי הרגלים שהשתרשו. מודל ההזנה הרגשית הינו אמצעי הדרכה זמין, פשוט, נוח ולא יקר, ליישום ולקידום אורח חיים בריא ולהשגת רווחה רגשית. לפיכך, על מעצבי המדיניות, המכריעים בשאלות חלוקת המשאבים, להפנות לאלתר את מלוא תשומת הלב להשקעה בילדים בגיל הרך ובהוריהם, לשם חיזוקם וטיפוחם. (נספח קול קורא).
מקורות:
Anderson SE & RC Whitaker (2011), Attachment Security and Obesity in US Preschool-Aged Children. Arch Pediatr Adolesc Med, 65(3):235-242
Shonkoff JP (2006), A Promising Opportunity for Developmental and Behavioral Pediatrics at the Interface of Neuroscience, Psychology, and Social Policy. Pediatrics, 118(5):2187 -2191
Shonkoff JP & SN Bales (2011), Science Does Not Speak for Itself: Translating Child Development Research for the Public and Its Policymakers. Child Development, 82:17–32
Summerbell CD et al (2005) Interventions for preventing obesity in children. Cochrane Database of Systematic Reviews, 3:1-70
תגובות
גימלאית של האוניברסיטה העברית. מחברת הספר \\\"ארוחות ילדות כחוויות מעצבות התפתחות\\\"