אולי תפסיקו להחליט בשבילי?

יש לי חניה שמורה לנכה במרכז תל אביב.  הרווחתי אותה ביושר, בשל שיתוק ילדים , בשנות החמישים.

מאז שיש לי חניה שמורה, יש אחרים המבקשים אותה, אנשים בריאים בד"כ שלא בא להם לשלם על החניה, והם חוסכים על חשבוני.

אז ככה, העירייה הקצתה לי שטח מסומן המאפשר לי להיכנס לחניה בקלות, ולבקשתי ליד כניסה לחצר כך שלא אצטרך לעשות רוורס, דבר שקשה לי בעקבות מגבלות חמורות בצוואר.

אך למה שציבור החונים יתחשב בכך?

מחליטים שמספיק  לי רק חלק מהמקום , חונים מאחורי , על שטח החניה באופן שאינו מאפשר לי לפתוח את הדלת האחורית ולהכניס, את התיק. וגם.. חונים בחלק הקדמי ...קרוב לכניסה לחניה בחצר... וכדי שלא יחסמו את החצר, פשוט חוסמים אותי.

ואז, אני מתאמצת, למרות שאיני אמורה להתאמץ.. הרי שמרו לי חנייה לא?

והתירוצים כדלקמן:

הרגע הגעתי, אוסף את סבתי הנכה..... (תפס לגמרי את החניה ונעלם...)

אני רק 5 דקות.....

לא ראיתי, (רגע אחרי שהעירייה חיזקה את הסימונים)

הייתי רק אצל הרופאה כאן.

ואחד הגדיל לעשות ואמר לי, אני נכה יותר ממך....

השבוע תפס נכה אחר את החנייה,

בעלי מקצוע, חברות הובלות או אפילו שיפוצניקים שלא מוצאים חנייה באזור

אני חוזרת מרוטה מהעבודה והופס! החניה תפוסה.

אם יכולתי לעשות רוורס (אין לי תנועתיות בצוואר),  ואם, לא היו לי מגבלות נוספות, אולי לא הייתי זקוקה לחנייה שמורה.

האמת, אני מוכנה להתחלף, מישהו רוצה את החנייה שלי? עסקת חבילה, שייקחו גם את הנכות.

אבל אל  תעשו לי חשבון כמה מקום אני צריכה.

אני צריכה את כולו!

ואם אתם מתעקשים , אני עדיין מוכנה להתחלף.