לפני קרוב לחמישה חודשים דרס אופנוען שנסע במהירות מטורפת את עופריקו שלנו. זה קרה כשהילד, בצוותא עם חבר, חצה את הכביש במעבר חצייה ובאור ירוק. עופריקו הוטח לאוויר

מעוצמת המכה, נחת עשרה מטרים ממקום הפגיעה ונפגע בראשו מהכביש. לדברי הרופא שטיפל בו, לו היה נפגע מילימטרים ספורים מהמקום בו פגש ראשו את האספלט, לא היינו צריכים להביא אותו לחדר המיון אלא לחדר המתים. הבן שלנו ניצל בנס ממוות.

הפגיעה לא הייתה קלה והצריכה אישפוז וניתוח מיידי בראש. אחת מעצמות הגולגולת נדחסה פנימה והיה צורך להחזירה למקומה. קרום המוח נקרע והיה צורך לאחות אותו. וכל אלה עוד לפני שדיברנו על ההלם ועל הכוויות או על ההשלכות הפסיכולוגיות שעלולות להיות לתאונה כזו. התמונה שאתם רואים כאן צולמה כמה ימים אחרי התאונה ולכן מצבו בה חמור פחות מכפי שהיה מלכתחילה; ואני מקווה שיסולח לי על כך שכאשר ראיתי אותו לראשונה, כמה דקות אחרי הפגיעה, לא שלפתי מצלמה. היו לי דברים אחרים בראש.

לאחר ששוחרר עופריקו מבית החולים, התבקשנו לסור פעם אחת למשטרת התנועה ברחובות, ושם גבו ממנו עדות על מה שהתרחש. מאז לא שמענו מהמשטרה, כמה חודשים ברציפות. שום דבר: לא טלפון, לא שאלה, לא בירור, לא בדיקה, לא בקשה להפנות לעדים שהיו במקום. כלום.

לפני מספר ימים הגיעה הבשורה במכתב קצר ורשמי: תיק החקירה נגד האופנוען הדוהר שכמעט הרג לנו את הילד, נסגר. למה? ככה. את הסיבה, אם יש כזו, אפילו לא טרחו לפרט.

אז תקשיבו טוב ותעבירו הלאה: משטרת ישראל, זו שסוגרת תיק כזה, אינה מוכנה להגן על זכותו של ילד בן 12 לחצות את הכביש בבטחה ועל זכותם של עוברי אורח שלא להיפגע מנהגים עם יותר מדי אדרנלין ופחות מדי אחריות. הרי אם עופריקו היה נפצע באופן קטלני, הרי היו מעמידים לדין את הנהג הזה לאלתר. אז אני שואל אתכם: זה מה שצריך לקרות כדי שהמשטרה תחקור נהג משתולל שנוסע כמו מטורף ברחוב עירוני?

בקשה אחת לי אליכם: שתפו בפוסט הזה את חבריכם. זה עלול לקרות, לא עלינו, לכל אחד מהם - להם או לילדיהם.