אתמול התפרסם ב- British Medical Jurnal מחקר שיכול להיות ציון דרך בקריסת פירמידת המזון. בסידני אוסטרליה בין השנים 1966-73התמזל מזלם של 458 אנשים לשרוד התקפת לב. 221 מהם, אלה שהוגרלו לקבוצת הטיפול, שוכנעו להוריד בצורה דרסטית את צריכת השומן הרווי והכולסטרול ולהעלות במקומו עד ל 15% מהקלוריות את צריכת השומן הרב בלתי רווי מסוג חריע בגלל תכולת האומגה 6 הגבוהה שלו. כדי לשכנע אותם להתמיד הוסבר להם שידוע ללא כל ספק ששמן מהסוג שהם ייקחו מוריד את הכולסטרול הרע בלי להוריד את הכולסטרול הטוב ולכן הסיכוי רב שהוא יגן עליהם מפני התקפת לב חוזרת. קבוצת הביקורת נצטוותה להמשיך בתזונתה כרגיל. המחקר לא פורסם מעולם והחוקרים של המאמר החדש היו צריכים לטרוח רבות להשיג את הנתונים ונעזרו באחד החוקרים מאז לפענחם. הנבדקים נתבקשו לנהל יומן תזונה במשך 7 ימים לפני הבדיקה השנתית וממנו מתברר שהם אכן עשו את המוטל עליהם. קבוצת הביקורת העלתה את הצריכה מ- 6% שמן רב"ר מתוך סך הקלוריות ל 8% ואילו קבוצת הטיפול עלתה מ- 6% ל-15% שמן רב"ר. נבדקי שתי הקבוצות הורידו את צריכת הכולסטרול, הביקורת מ-439 מ"ג ליום ל 331 מ"ג ליום ואילו קבוצת הטיפול הייתה ממש בסדר והורידה את הצריכה מ- 477 בחצי ל-238 מ"ג ליום. לאחר שנה ירדו הכולסטרול והטריגליצרידים בדמם של נבדקי קבוצת הטיפול לרמה סבירה אז (244 ו- 135 בהתאמה) בעוד שנבדקי קבוצת הביקורת עם השומן הרווי לא הצליחו כל כך והרמות שלהם היו 266 לכולסטרול ו- 152 לטריגליצרידים. בקיצור הכל התנהל לפי המתוכנן עד שהגיע הזמן לספור את הפטירות. החוקרים האוסטרלים לפני 40 שנה היו כנראה כל כך מופתעים מזהות הנפטרים שהם חטפו שיתוק ולא הצליחו לפרסם את התוצאות כך שהיינו צריכים לחכות לחוקרים של היום כדי לקרוא ששיעור המוות מכל סיבה שהיא היה גבוה ב 62% בקבוצת הטיפול (שהורידה שומן רווי וכולסטרול והעלתה שמן רב"ר) ושיעור המוות ממחלות כלי דם היה גבוה ב-70% בקבוצת הטיפול ושיעור המוות מהתקפי לב היה גבוה ב-74% בהשוואה לקבוצת הביקורת. כן, התוצאות מראות שככל שצרכו פחות שומן רווי מתו יותר. אלא לא תוצאות שחוקרים שעמלו רבות לשכנע נבדקים שכדאי להם לקבל את הטיפול מייחלים להם. טוב, אז מדוע חוקרים מארה"ב נוסעים עד לאוסטרליה לחפש נתונים של מחקר מושכח? פשוט כי היו להם רק שני מחקרים קליניים עם קבוצות ביקורת שהשוו בין צריכת שומן רווי ובין צריכת שומן רב בלתי רווי (תירס במקרה זה) והם רצו לצרף את התוצאות כדי לקבל תוצאות יותר תקפות סטטיסטית. הם התקשו למצוא מחקרים שלא הבחינו בין אומגה 6 לאומגה 3 שגם הוא שומן רב בלתי רווי וכך המחקר האוסטרלי היה יקר ערך מבחינתם. וגם מבחינתנו כי כפי שהם כותבים: " התוצאות של המחקר של סידני עולות בקנה אחד עם שני מחקרים מבוקרים, אקראיים נוספים שבהם הוחלף שומן רווי בשמן תירס רב בלתי רווי מסוג אומגה 6.". כאשר הם צרפו את הנתונים' הסיכוי למוות מהתקף לב שני היה גדול ב-81% אצל אלה שצרכו רמה גבוהה של שמן רב בלתי רווי מסוג אומגה 6. החוקרים מסכמים: "תוצאות אלה בשילוב ההתקדמות האחרונה בשדה המטבוליזם של חומצות שומן מצביע על מכניזם של מחלות כלי דם לבביים שהוא עצמאי מההבנה המסורתית שלנו של הורדת כולסטרול".  עצמאי? לשון מנומסת של חוקרים לומר "נוגד". המאמר פורסם ב British Medical Jurnal. זה לא סתם כתב עת. באתר האינטרנט שלו אפשר לקרוא גיליונות מ- 1840. והנה המערכת ראתה לנכון לפרסם בעקבות המחקר גילוי דעת באותו גיליון (פברואר 2013) : "הממצאים יוצאים נגד הדוגמה ששומן רווי הוא רע ושומן רב בלתי רווי מסוג אומגה 6 הוא טוב ומצביעים על כך שהנחיות אגודה הלב האמריקאית הן כנראה מוטעות. הם גם מדגישים את הצורך להתאים את הנחיות התזונה וההמלצות למצבור העדויות המדעיות". מהפה שלהם לאלוהים. שנהייה בריאים מיקי