היום עברנו עם אורי בדיקה, עוד אחת כחלק משיגרה. הוא צרח את נשמתו, לא זה לא היה כואב רק לא נוח, האמת אולי  בשבילו זה היה די מפחיד. כי הוא היה מול מכונה ענקית קשור שכל רגע הזיזו אותו מצד לצד, לונה פארק רפואי לתינוק בן 11 חודש.

הצרחות שלו היו עבורנו חוויה קשה כהורים. למרות שבעלי נשאר בחוץ זה גמר גם אותו. 

בדרך קנינו לו צעצוע קטן פיצוי ואח"כ הוא ישן איזה שלוש שעות.

כשירדתי לגינה פגשתי חברה וסיפרתי לה על הבדיקה היום, היא אמרה שגם היא עברה אותו דבר וזו אכן בדיקה לא נעימה לגדולים, אז בטח שלפספוס כזה.

למעשה תמיד אני פוגשת את האדם הזה, כשאני מספרת לו את החויות שאנו עוברים תמיד יהיה בול פגיעה, יכולת הזדהות, גם הוא/היא או קרוב אחר עבר דבר דומה וזה מדהים.

 

או שבעצם לא.

 

כי התינוקי החמוד בן הכמעט שנה.

 

וספרתי פעמיים

 

פגש עד כה

 

ב-17 סוגי רופאים ומטפלים. (בלי לקחת בחשבון את הרופאים שהחלפנו כי הם לא היו מספיק טובים בשבילינו,ואת המעקבים השונים)

 

אז מה הפלא שכולם מזדהים, לא עם הכל רק עם קטע קטן ורלוונטי לגביהם מתוך חיינו הרפואיים עמוסים לעייפה.