עבר עלי סופ"ש ממש מוזר. טוב הרבה סופי שבוע מוזרים לי. יש לי בעיה עם המחשב תמיד איך שהוא הולך לו ההרדיסק וזה תמיד בימים שאני צריכה להגיש עבודה עם חומר שעל המחשב. גם  תמיד יש לי קטע עם ניידים תמיד מאבדת שוכחת נגנב נהרס תמיד משהו קורה. יום שישי שעבר רשמתי באיזו קבוצה בפייסבוק שלכל מי שאני צריכה להחזיר תשובות שימתינו כמה ימים כי השארתי את הנייד בלימודים. ידעתי שאקבלו בחזרה. זה התחיל שהנחתי לרגע וישר איזו מכשפה מהלימודים לקחה אותו כדי לשאול של מי זה. אני השארתי ליד מישהי ספציפית ואמרתי לה שאני כבר מגיעה ושאני חוזרת אבל אותה ספציפית מפחדת מאותה מכשפה אז היא לא ענתה לה כששאלה של מי זה. ואז אני באה אין נייד ההיא נאלמת דום לידה עוד אנשים כבר חשבתי שהן כנסו אותו ואז מאחורי בת אני שומעת את המכשפה מדברת עליו.. תמיד יש לה כזו עין למכשפה הזו.  סליחה שאני קוראת לה מכשפה בכל זאת היא הבוסית שלי במקום כל שהוא, במקום הזה קרו לי הרבה מקרים עם הניד אז היטא החזירה לי . כבר היד שלה על הניד עשתה לו איזה עיין. ואז בערב לפני שיצאתי משם היא לא נתנה לי ללכת זהו עוד שניה לפני שלקחתי את התיק שלי היא הסיתה אותי ממחשבתי ושאלה אותי של ממי התיק הזה של מי התיק ההוא ואני עניתי לה של מישהי שתכף תחזור ועוד קרבתי לה את התיקים אבל בגלל זה השארתי על הדלפק שם את הנייד. כשיצאתי כבר ידעתי שהשארתי וכאבו לי הרגליים אז לא חזרתי ידעתי שהוא בידיים טובות ומחרת באמת קיבלתי אותו. אבל אז כשרשמתי בשישי שעבר את הסטטוס בפייסבוק רשמתי שאני מקבלת את הענין הזה שתמיד קורה משהו לניידים שלי ואז הזכרתי את המחשב שגם לו תמיד קורה משהו ושאני מקבלת את זה. אלוהים החליט לבחון אם אני באמת מקבלת עי רשמתי סטטוס הלכתצי לישון ובבוקר הלך ההרדיסקֱ  ! בצורה כזו שלא יודעת אם אפשר יהיה לתקנו. אני מחחזיקה אצבעות ומתפללת אמן בבקשה!! בחנות אמרו שכנראה אין סיכוי. הםכל כך מעצבנים אותי אבל לא משנה. אני כרגע מתעסקת בלכוון את התפילות שלי להצלת החומר שעל המחשב. אמן! אז החלטתי לנסות לשמור שבת ולהקדיש את הנסיון הזה להצלת החומר. פעם ב... אני שומרת שבת. ממש לא תמיד. בפעמים האחרונות לכלבה שלי היה קשה לרדת במדרגות בשבת אז החלטתי שאפילו שבת שאוריד אותה במעלית. זה בסדר גם לי היה אז קשה עם הנפיחויות ברגליים. אתמול בשישי עוד היה בסדר. הדלקתי נרות והלכתי לישון. בדרך כלל יש לי סיוטים קשים בימי שישי בערב, הפעם לא היו. גם הרגשתי שיעש יותר שקט בבית. לפני כניסת השבת היתי עצבנית מאוד. זה קורה אין מה לעשות. בבוקר ביום שבת קמתי בבוקר והחלטתי לפתוח את הנייד בשירותים כי שכחתי לשים בטריה בשעון ולא יכולתי לדעת מה השעה והייתי צריכה להיות אצל אמא שלי בעשר בבוקר. אז פתחתי הגיעו כל ההודעות חזרה של מי ששלחתי לו/ה שבת שלום לפני כניסת השבת. שמתי את הטלפון על מצב טיסה כי רק רציתי לדעת מה השעה וגם היה נראה לי מחוזר השעה והרגשתי שהטלפון לא מראה שעה נכונה, סתם הרגשה מוזרה. ירדתי עם הכלבה, הייתי כבר מוכנה לשים את הכלבה בבית כשירדתי פגשתי את אמא שלי היא אמרה לי שזה בעשר וחצי אז עליתי הביתה לישון הייתה השעה בול עשר היה לי חצי שעה לישון. קמתי בשער ארבעים לקחתי מתנה לאחותי הקטנה והלכתי להורים שלי. התלבטתי לגבי המתנה לא כי חשבתי שאחותי לא תאהב זו מתנה שקניתי לעצמי ואני מאוד אהבתי אותה ומאוד רציתי לעשות את תוכנה. אבל הייתה השבוע יום הולדת לאיזו מישהי ורציתי לתת לה את זה ביום חמישי במסיבה שלה בפארק הירקון. אבל היה לי אתמול (חמישי) וירוס של קלקול קיבה ולא הלכתי אז אמרתי אשלח לה את זה בדואר היא גרה מאוד רחוק ממני והיא תשמח לקבל משהו בדואר וחוץ מזה היטא מאוד תאהב את המתנה הזו. אבל כשחשבתי על זה לא קניתי לאחותי מתנה. לא בגלל שהיא לא קנתה לי מתנה ליום הולדת השנה אלא כי אני לא יוצאת הרבה מהבית ולא קניתי אז מה. אז החלטתי לקחת את זה נזכרתי כשהיינו ילדות היא קנתה לי דובי אני גדולה ממנה הרבה שנים. אולי 17 אני כבר הייתי גדולה לדובי היא הייתה ילדה קטנה. היא הלכה למאמא יוקרו בעצמה בחרה לי טובי (אני עד היום אוהבת דובי) היא אמרה לי שאבא הסביר לה לקנות לאחר מתנה שהיא הייתה רוצה לקבל בעצמה. אז כשהייתה אולי בת  5 קנתה לי בובה של דובי בת. דובה מה שנקרא. אם היה נותן לי את זה מישהו מהכתה אולי הייצתי נעלבת כי גם ככה כולם קראו לי דובה אבל לקבל בובת דובה מאחותי זה היה מתוק מאוד ומאוד אהבתי את הדובה הזו. שאחותי גם אהבה אותה והרשתי לה לשחק איתה (אני מקווה) אגב אז לא הייתי בכתה בגיל 22 כבר הייתי אחרי צבא ..אבל היא הייתה בת 5 לחברות שלי גם כן חברות היה כינוי עבורי דובדובי או דובדובה אבל לא משנה. דובדוב זה היה הכי נפוץ. לא משנה. אז היום אחותי בת 22 ואני הבאתי לה מתנה שאני הייתי רוצה לקבל. יש המון הבדל ביני לבין אחרים. איך אני שמחתי לקבל את המתנה ההיא. איך היא התפחלצה היום לקבל את המתנה. אז הגעתי להורים שלי. אכלתי ואכלתי .. טוב זה לא חדש. סבתא שלי הייתה שם (לא כל האחים שלי היו). סבתא שלי כבר מבוגרת היא תמיד רוטנת ואני תמיד באה לבקר אותה גם כשכואבות לי הרגליים אולי לא מספיק אבל באה. ונכון אני לא רחוקה מלהיות מושלמת אך שלמה עם זה,  אז אין לי רשיון אז לא לכל מקום אני יכולה לקחת אותה. מה לעשות. אז אפילו אם אני רוצה לקחת אותה לבילוי זה עינוי. זה קשה עבורה. אבל זה המצב. עכשיו היא רצתה שאקח אותה לחו"ל פעם אחרונה. לא נראה לי שהיא תהיה מסוגלת אז הצעתי לה שנסע לנופש בארץ. גם זה יהיה קשה מאוד שאקח אותה בלי רכב לנופש בארץ. אבל אעשה זאת אין ברירה. הודעתי לה שזה יהיה בתחילת אוקטובר כמה ימים אחרי שאקח אותה לאופרה ואחרי שתצא ההצגה לתיאטרון. אני לוקחת אותה לאופרה פעם בחודשיים-שלושה לערך. אז כשהייתי אצלה היא דיברה שטויות. טוב זו הזיקנה מדברת אבל זה קשה לשמוע היא אמרה לי שהיא תאמץ לה נכדה אחרת. העניין הוא שהיא אישה קשה הכי שיש.. ולגור בבית אבות זה לא יהיה פתרון עבורה אפילו להעסיק עובדת שתגור אצלה זה לא יהיה אפשרי אז אני ואמא שלי עושות לה קניות ועוזרות לה. היחידות שמסוגלות להקשיב לרטינות שלה. עכשיו היא טוענת שגנבו לה דברים מהבית טיימר, מספריים ושרשרת. תאמינו לי אף אחד לא היה רוצה לגנוב את הדברים שלה היא משאירה בבית דברים עוד מלפני קום המדינה בטוח בעלי חלודה. היא אגרנית כפייתית. אז עכשיו היא רוצה לנסוע לחוץ לארץ לקנות מספריים כי לא מוכרים אותם לטענתה בארץ. היא קנתה אותם השם יודע באיזו מדינה לפני אלוהים יודע כמה עשרות שנים. הצעתי לה את הטיימר שלי. לי יש טיימר בבית דיגיטלי היא רוצה אנלוגי. אז עכשיו כאמור אף אחד לא נכנס אליה הביתה אז מי יכול היה לגנוב? או אני או אמא שלי או המנקה שבאה אחת לשבועיים כי סבתא שלי חולת ניקיון אפילו מנקה היא לא רוצה להחזיק. הטיימר זה באמת חשוב אני כל הזמן קונה לסבתא שלי סירים חדשים כי היא שוכחת לכבות ואת הטיימר היא שמה כדי לזכור. נשמע כאילו היא לא יכולה לגור יותר לבד. אין מה לעשות אי אפשר בכפייה. אבל אני כן מבטיחה לעצמי שאבוא אליה יותר.

אז סבתא שלי הייתה היום. פעם קודמת שהייתי אצלה היא זרקה עלי את כל האיכסה של הרטינות שלה וזה היה לי קשה לעיכול שלחתי אחרי הפגישה אצלה הודעה לידיד שלי שנאמרה לי אלימות מילולית ושאני משחררת את זה אך בכל זאת אכלתי באותו יום משהו שלא הייתי צריכה אז גם על זה שלחתי לו הודעה וגם סיפרתי על זה למאמנת התזונאית שלי. אז היום אצל ההורים שלי התייחסתי אליה כרגיל. אבל אז היא התחילה עם סיפור הגניבות ועם שלושת החשודות העיקריות. אחרי שהיא הלכה אמא שלי סיפרה לי שהיא אמרה לה שביקרתי אותה ואיזו נשמה טובה אני ושכאבו לי הרגליים והיא רצתה שאשאר עוד אבל ממש כאבו לי באותו יום. וסיפרתי לאמא שלי מה היה מבחינתי בפגישה הזו ואמא שלי צחקה ואמרה זו הזיקנה כמה שהיא צלולה לגילה ויש לה שיער ושיניים והיא שומרת על הכל טיפ טופ אין מה לעשות היא כמעט בת 90. רק שנשמור עליה כפי שהיא מסולת להיות. אמא שלי כל שבוע עושה לה קניות והיא אפילו לא אמא שלה. וסבתא שלי מעריכה אבל בכל זאת מדברת עליה. טוב ככה זה. היום אבא שלי נתן לה עיתון עם תמונה שלו בעיתון ורשם לה הקדשה -לאמא שלי וכו'. חמוד מצידו. הענין היה בעצם עם אחותי. השבוע עשיתי משהו לא לרוחה אז היא שלחה לי הודעה יקירתי... אני שונאת את ההתנשאות הזו מי היא חושבת את עצמה. אם היה לי משהו להגיד לה גם אם הייתי כועסת לא הייתי רושמת יקירתי. וזה לא שאסור לרשום יקירתי למישהי אחרת- פשוט יכולת לקרוא את הסאב טקסט של זה .. וכשהיא באה היום היא שוב ניסתה להתנשא. זה עוד הרבה מקודם אני מרגישה את ההתנשאות הזו ממנה. פעם הזמנתי אותה לבוא עם סבתא שלי לבלט. והיא וסבתא שלי כל כך התפלאו שאני רוצה ללכת לראות בלט. מה הפליאה הגדולה מילא אם היא לא הייתה אוהבת אז הייתי מבינה את הפליאה אבל מה את מתפלאת אם אני קונה לכן כרטיסים? במקום להגיד תודה.. אז נכון שאני ילדה שמנה תמיד הייתי ואני בכורה במשפחה עם אחים מחוננים ואני היחידה שלא למדה אף פעם אז מה? אז זה אומר שהעולם שלי מצומצם? אז היום אמרתי לה כמה פעמים המתנה שלך על השולחן נכון שלא הגשתי לה אבל לא הרגשתי טוב והעדפתי לא לקום והיא לא התייחסה כי לא חשבה שזו המתנה. והיא התפחלצה כשהיא ראתה את המתנה ואני רציתי להסביר התחלתי והיא הלכה.. כי היא כבר ניחשה מה ההמשך של הדברים וזה לא ענין אותה הסיפור. אז המשיכה ללכת ואותי זה הרגיז ואמרתי עליה משהו לא יפה, מודה. ואז היא חזרה ואמרה מה רצית להגיד? ואני מבקשת אל תקראי לי ככה. אני כבר לא רציתי להמשיך. אני לא ילדה קטנה ממנה, היא יכולה להיות הבת שלי. אז אמרתי לה לפני שהיא יצאה שהיא יכולה להעביר את זה למישהו אחר. ואז זה התחיל. הרוב הלכו. אז אבא שלי התחיל להרצות לי על הלימודים שלי. במקום להגיד לי איזה יופי עברת את כל המבחנים למרות שלא היית בשיעורים והתקבלת להפקה. התחיל להרצות לי מה אני חייבת ללמוד קודם ושאני צריכה להפסיק ללמוד אלא קודם לעשות אנגלית. והסברתי לו שאני לא לומדת לתואר אני לא לומדת כדי להיות פרופסורית אלא כדי להיות בת אדם. טוב הויכוח הזה לא הוביל אותו לשום מקום אז התחיל להרצות לי על הניתוח שאני חייבת לעשות עכשיו ניתוח מייד ובפרטי ושאבדוק מייד כמה זה עולה ולא משנה מי המנתח העיקר לגמור עם זה כבר. ושאני סתם מתעכבת שאני מבררת על הניתוחים שאי אפשר לדחות. ושלא אקשיב למאמנת התזונאית שאומרת קודם כל לטפל באכילה. זה לא יאומן רוב ההורים מתנגדים לניתוח ואבא שלי מנסה לדחוק בי. מה הוא לא מבין שאם הוא ידחוק אני אסוג לאחור??  ועכשיו יש לי כל כך הרבה על הראש. לסיים עבודה שצריכה להגיש. ללמוד להפקה שגם ככה מאוד קשה לי. לנקות את הבית שזה בגלל סיוט. לטפל בכלבה שזה גם קשה לי. לחזור לעבודה שזב גם קשה. והכל בחום הזה האין סופי. וזהו חזרתי הביתה הלכתי לישון. קמתי עם מיגרנה קשה והקאות. בערב אחותי שלחה לי  SMS שהיא מתנצלת. עניתי לזה שזה בסדר. לעניין  ההקאות הן פשוט יוצאות, בדיוק כמו שהיה קורה לחברים שלי אחרי ניתוח, מה שתמיד הרחיק אותי מלעשות את הניתוח זה ההקאות שלהם שפתאום היו יוצאות שלא הייתה להם שליטה על זה.  לי זה קורה במיגרנות הקשות. רק עכשיו זה מתחיל לעבור ועכשיו כבר בוקר. ככה שכל היום הייתי עם המשפחה, ישנתי אכלתי הקאתי וסבלתי ועכשיו לישון? אבל עכשיו מתחיל יום ואי אפשר כבר לישון............ החיים האלה קשים. נחתום בחיוך (: מקווה שהיום יהיה יום טוב אמן