שלום לכולם, 

נעים מאוד, אני ליטל 

בחיפושיי אחריי תמיכה לתקופה שאני עוברת, הגעתי לאתר הזה, בין היתר, לשאר האתרים. 

החלטתי שיכול להיות נחמד, וסוג של תעסוקה, לנסות להתחיל פה בלוג. 

זאת פעם ראשונה שאני מנסה. 

חשבתי לעצמי שזו יכולה להיות עוד דרך לנסות ולשחרר קצת קיטור ולהביא את עצמי לביטוי דרך כתיבה. כלי יצירתי ותרפי כשלעצמו, יש משהו בלשבת מול המחשב ולהפוך ל"רב תקתק" כמו שאחותי אומרת, שמאוד משחרר. 

אז במה אשתף? 

אני עוברת משהו, זה בטוח. 

מה זה בדיוק, קשה להגיד, אבל בהחלט יש לזה המון תחושות, מחשבות ותהיות. 

אני יושבת לי כרגע בבית, לבדי, בין הקירות, ומשום מה, מקננת בי המחשבה, שלצאת החוצה זה מסוכן. 

משהו בתוכי לא בוטח בעצמי מספיק, או בעולם, שזה בסדר לצאת, ולנהל מערכת יחסים עם הבחוץ הזה.

אז לרוב אני בבית, שזה האבסורד הכי גדול. אני לא מטומטמת, אני יודעת שחלק ממה שיכול לעזור לי לצאת מכל הבועה האשלייתית הזאת שכנסתי את עצמי אליה, זה בדיוק ה"לצאת החוצה" הזה. למצוא איזושהי תעסוקה, להתחיל להתנדב, לפגוש חברים, משהו !

ולא, אני מסרבת, נשארת בפינה הזאת שנאחזת בתירוצים של הפחד והחששות. 

זה מדהים איך שאנחנו עושים על עצמינו מניפולציות הרסניות דרך לוח הבקרה הראשי של עצמינו, המח שלנו. 

הרי אם אני הוא הקברניט של החיים שלי, אז למה אני נותנת במה לכל מיניי מחשבות לא סימפטיות להיכנס ולעבור דרך לוח הבקרה שלי ? 

זו אני ששולטת עליו, או אולי הוא ששולט בי ? 

אני בטוחה שכמוני, גם אצלכם יש את אותו הקונפליקט, בכולנו. 

אבל איפה נמצא הגבול הדק הזה, שבין תפקוד לחוסר תפקוד, שליטה ואיבוד שליטה מוחלט. 

אני מרגישה תלוייה על חוט השערה בין שפיות לשגעון, בין חמלה לשיפוטיות נוקבת, בין שמחה פנימית לא מוסברת למרות הכל, לבין ייאוש תהומי. 

וכמובן שלא הכל כל כך חד ושחור או לבן, יש המון גלים וגוונים ששוטפים אותנו בין לבין, בכל רגע ורגע. 

אוקיי, למזלי אני גרה קרוב לים, ואיכשהו מצאת בו נחמה, משתדלת כל יום ללכת לטיול, לפעמים רק בטיילת, ולפעמים יחפה על החוף, ומצלמת פה ושם, כל יום אותו מקום, אותו נוף, אך משהו בו שונה, העננים מסתדרים בצורה שונה, השמש יורדת לאיטה בזווית שונה, האנשים משתבצים שונה לאורך האיזור. 

אולי אצא עוד מעט, כבר מתחיל להיות קר, החורף מתחיל להגיח לו, וזה עושה לי עוד יותר עצוב, וגם קצת כייף, כי נחמד כשיורד גשם, אבל גם מרגיש משום מה יותר לבד. 

אז אני אלך להתארגן לי, ואשמח לשמע תגובות מכם, אם אהבתם, אם יש שאלות, אם רוצים לשתף גם. 

אחרי הכל, כולנו ביחד בתוך הלבד שלנו. 

תודה למי שקרא, מאחלת לכם שהשמש תלטף ותחמם אתכם, גם בימים הגשומים והקרים שיבואו עלינו.