זה סיפור שפשוט לא יאמן כיצד אפשר להיפגע כל כך עמוק וקשה בלי סימן כחול על הגוף ובלי צעקה או מילה לא יפה. קוראים לזה התעללות רגשית של בני זוג אחד בשני. התעללות שהותירה בי צלקות קשות שלא האמנתי שאי פעם אתמודד עם תופעות נפשיות כאילו.
ויש עוד רבות וטובות שכלל אינן מעיזות לדבר או אפילו להיות מודעות על כך.

בפעם הראשונה שאמרו לי שאני "אישה מוכה" הייתי בשוק לא האמנתי. איך יתכן? לא היה חסר לי כלום מבחינה כלכלית חייתי ברמת חיים גבוהה אך רק על פי רצונותיו. ונראה לי כבר אמרתי הכל.
האמת שעכשיו קצת מוזר לי איך הסכמתי בכלל לחיות עם מישהו לפי רצונותיו ולבטל את רצונותי לגמרי כאילו לא היו קיימים מעולם.
הוא כנראה, בחברות בינינו, שראה שאני "קלה" לשליטה והוא כנראה כאחד שסובל מהפרעת שליטה  נדלק על הרעיון בלשלוט עלי. אני אז לא הבנתי את הדינמיקה רק סיימתי תואר ראשון בחינוך מיוחד וכל מה שעניין אותי זה לשנות את העולם. לא חשבתי שהגבר שהיה לצידי רק חיפש מישהי שיוכל לשלוט בה על מנת שאעבוד בשבילו בצורה הטובה ביותר.

וככה עברה עוד שנה ועוד שנה וכל מה שביקש ממני לעשות הוא הסביר לי בצורה נעימה שזה לטובתי. הסביר לי שבן דוד שלי לא טוב בשבילי והחברה הזו לא משהו והיא משפיעה עלינו לרעה וההיא לא לרמה שלנו.
כל מילה כזו היתה תמיד מלווה זה לטובתך אני אוהב אותך אני אומר את זה כי אני רוצה שיהיה לך טוב. ואז לא ידעתי לקרא את הסימנים ולפרש אותם למונחים שלמדתי היום מטובי אנשי המקצוע בתחום האלימות במשפחה.

וכמו שכתוב בכל הספרים על אלימות של בעלים זה בידוד הקורבן מהמשפחה שזה מעגל התמיכה הקרוב שלה. וכך היה : הוא קיבל הצעה מהעבודה לעבור לחול - משרה יוקרתית שכמעט לא היה אפשר לסרב. שמחתי אם כי הלכתי בחששות כבדים כי ידעתי שבארץ המשפחה תמכה בי ושם... אהיה לבד. ולא רציתי ללכת אך המשפחה שלי מאוד לחצה עלי...
וכך היה איך שהגענו לשם הוא כאילו שינה את עורו - ממש לא הכיר אותי. היה עוזב אותי בבית ויוצא כמעט כל ערב להמר בקאזינו ואני לא ידעתי מה לעשות עם עצמי - גם הייתי בהריון ואחרי הלידה לא יכולתי לחזור לארץ בלי אישורו. ככה זה חוקים! וככה עברו להם 4 שנים אומללות שבו הייתי כלואה בהרגשה בבית והוא בעבודת business and pleasure כפי שהוא מכנה.שמה חטפתי טראומה ענקית - הבנתי שהבן זוג שלי שהביא אותי לשם השאיר אותי פצועה נטושה וסיבב לי את הגב לגמרי והיריעה כאן קצרה מלספר מה חוויתי שם בלי מכה פיזית אחת - רק מבטים קשים ואיומים שאם אעזוב זה לא יגמר טוב.

בקיצור אחרי 4 שנים חזרנו לארץ נכנסתי לדכאון קליני שכבתי במשך חצי שנה במיטה והרופאים לא הצליחו להבין מה יש לי. בסוף אחד מהם אחר אולי זה משהו נפשי והפנו אותי לפסיכולוג. שם כבר זיהו ישר את הטראומה והתחלתי בתהליך שיקום גירושין ובנייה מחודשת של החיים שלי שנמשכת עד עכשיו.
ונראה לכם זה קל?
 עכשיו אני מתמודדת עם תופעות של פוסט טראומה שבעיקר מתבטאים בתקשורת עם בני המין השני. ההמשך בקרוב...