אני שונא רשתות חברתיות, פורומים, שיחות קבוצתיות וכל אמצעי אחר שבו כל אחד יכול להגיד מה הוא חושב, לפתוח ולפתח דיונים. הכמיהה של אנשים שישמעו את הדעה שלהם, וגרוע מכך, שיקבלו אותה, שיקבלו את איך שהם נראים, שיראו שיש להם חיים נפלאים, שהם יפים, חכמים ומוכשרים נראת לי מעוררת רחמים.

מצד שני, אני עוד שבועיים בן 30. הספקתי לעבור מגיל 18-28, 3 ביופסיות, 4 ניתוחים ו - 1 כימותרפיה. הוציאו ממני איברים, חלקי עצמות, רקמות והרבה דם. קצת קשה להתמודד עם העובדה שהגוף שלך הוא מצע מעולה לגידול סרטן. כמו פיסת אדמה פורה שמסבה לחקלאי אושר רב למראה היבול האיכותי שגדל מול עיניו. אך עבורי, כשמגיעה שעת הקצירה, אני קצת פחות מאושר. מדאיגה אותי העובדה שמדובר ב- 3 מקומות שונים בגוף, 3 סוגים שונים של גידולים. קשה שלא להפך להיפוכונדר מהדרגה הראשונה. כל כאב, כל בליטה אוטומטית הופכים אוטומטית להיות לגרוע מכל. אבל לא נורא, למזלי המין האנושי המציא דרכים נפלאות לשכוח יגון בצורה זמנית. אם מתמידים ומצליחים לשמור על רצף, נהיה עקום דיי ישר של שכחה. פה ושם נקודות אי רציפות, לא משהו שאי אפשר להתמודד איתן.

אז מלסכם את שתי הפסקאות שכתובות גרוע להפליא, אני צריך מקום לשפוך את החרא שיש לי בפנים ואני לא מחפש לנהל דיונים או לחפש תמיכה. אז נגיד שהמקום הזה הוא השירותים שלי. שיט. הייתי צריך לקרוא לבלוג "השירותים שלי". טוב אני אשנה לפחות את השם של הפוסט הראשון לשם הזה. (עדיף מהשם הראשוני שרציתי - "התחלה". מאוד בנאלי..)