שלום אני זיו ואני מאובחן כחולה סכרת 2 מלפני עשר שנים ,שאמרו לי שיש לי סכרת לא רציתי להאמין ובהתחלה דיי חייתי בהכחשה בעניין וזאת משום שחוויתי את נזקי הסכרת אצל אמי שהם נזקים בלתי הפיכים והדרדרות היא מתמדת ללא מעצורים אוכלת כל חלקה טובה בגוף.

לאחר שנתיים של הדחקה אני הגעתי לרמה של AC1 13 כן  מטורף,ואכן מאותה בדיקה אני הבנתי שאם אני לא אקבל את המחלה ואטפל בה היא תהרוס אותי תוך שנים ספורות . ואכן לקחתי את עצמי בידיים והפסקתי לעשן והתחלתי לרוץ ולהתאמן באופן קבוע ובדרך זו הצלחתי להוריד אתה AC1 לרמה של 8.7 שזה היה שיפור אדיר .

אבל במהלך ההתמודדות אני גילתי שלא רק האוכל מעלה לי את רמות הסוכר בדם אלא גם לחץ נפשי ופיזי וחקרתי את העניין ומצאתי קשר ישיר בין הדברים ואני אסביר בצורה תאורטית את המצב .

כאשר הגוף שלנו נמצא בלחץ או סטרס על מנת לשמור על עצמו ממצב זה הוא מעלה את הפרשת האינסולין בגוף על מנת לשמור על התאים בגוף שיתפקדו במצב תקין אבל אצל סוכרתיים כמונו שהפרשת האינסולין היא לא מהמשובחות הגוף בעת לחץ לא מצליח לשחרר מספיק  אינסולין ואי לכך רמות הסוכר בדם שלנו עולות  לרמות גבוהות מאד וכך נוצר מצב שלא מספיק שנאכל נכון ונתאמן באופן סדיר נוכל לשמור על רמות סוכר נורמאליות אלא עלינו גם לא להכנס לסטרס ולא להתעצבן כי זה פקטור משמעותי באיזון הסכרת.

לסיכום חברים זוהו הפוסט הראשון שאני כותב בחיי וכהמלצה אני ממליץ לעצמי ולכם להשתדל לא להכנס ללחץ ולהתעצבן על כל דבר קטן כי בסופו של יום הנזק הוא יותר גדול בטווח הארוך .

חג שמח והמון בריאות