אל תגידו שאני לא יודעת להגיע לטוב

כי הטוב מגיע למידתו הטובה ביותר 

כשהכאב הפיזי דועך.

עד הרגע של הדעיכה, הכאב

- מחדד את העיקר ודוחה את תפל

- מזקק את האהבה שיש בי ומותיר את הרעשים מיותמים

אל תגידו שאני לא נורמלית

כי ההוקרה שיש בי לחיים עם הכאב

היא זכות ולא גורל אכזר

כשהמחשבות פונות לאפיקים חיובים.

עד הרגע של הכאב, אני ככל הבריאים

- שוגה במחשבות שלאו דווקא מקדמות

- עסוקה בעבר ובעתיד וההווה כאילו נידף

אני אומרת 

ברוך הוא המצב הבריא וכאוב הוא המצב הכואב

יחד הם מאפשרים לי

- זוית ראייה רחבה יותר

- התנהלות נכונה יותר במציאות