הראשון בספטמבר הגיע סוף סוף

אתם שם ואני כאן איתכם מרחוק

שש בבוקר קמתם נרגשים

בזריזות לבשתם את הבגדים החדשים

ריח חדש של ספרים וקלמר וילקוט

ריח של התחלה חדשה והתרגשות

ואצלי ריח האוסמולייט שעולה מה"חוט"

אני שולחת אתכם בשלט רחוק באלחוט

חיבוקים ונשיקות של אמא שאוהבת

ועצובה ושמחה ודואגת וכואבת 

כי מי רוצה לשלוח כך ילדים

מתוך מיטת בית החולים?!

בלי חיבוק עז ומלטף?

בלי נשיקה ותמיכה על כתף?

בלי לראות את המורה או הגננת?

בלי לוודא שתפסת את המקום שרצית לשבת

אז כן, לא עשיתי זאת בפועל ממש,

אך ליבי היה איתכם פועם ונרגש

וברכתי אליכם ילדיי האהובים שולחת

שתהיה לכם שנה טובה מוצלחת 

שזאת תהיה הפעם האחרונה שתחוו חיסרון

ושכל מה שאנחנו עוברים יהווה בחייכם יתרון.

אוהבת עד אין סוף

ליבי איתכם תמיד גם מרחוק.