לחזור
הייתי רוצה כל כך לחזור בערב
אחרי שאני סחוט מכל היום ואחרי שכל העולם הפריע לי
לחזור למקום שרוצים אותי בו
לחזור למקום שאוהב אותי לא כי אני מועיל איכשהו
או למישהו
לחזור למקום שגם אם יש בו יותר מרק אותי
עדיין יהיו בו אנשים שיעריכו אותי
שכשהם אומרים תודה היא תבוא מהלב ולא בצורה צינית כזאת של "רד לי מהוריד"
לחזור למקום שבו כשיהיה לי מה להגיד
הוא לא יחשב אוטומטית כבכיינות
לחזור למקום שבו גם אם כולם תמיד ביחד
הם ינסו להכניס אותי למעגל הביחדי הזה
שאני לא אתמודד לבד עם הכל
שאני לא ארגיש בודד כשאני מוקף בכולם
הייתי רוצה יותר מהכל להפסיק לשקר שהכל טוב איתי
כשהכל מתפרק לי בחיים
הייתי רוצה כל כך רוצה לחזור בערב
למקום שכשאקום בו בבוקר
לא אראה את הכל ריק ואשמע את האקו של עצמי לבד
הייתי רוצה לחזור לחברים שאין לי
ולמשפחה שאין לי
ולאנשים שבאמת יקבלו אותי אס איז
ולא רק עוסיות שעושות את התפקיד שלהן בלהקשיב לי
ואיזה רופא מזדמן שמטפל בי ונותן לי כדורים וזהו
או בוסים שמצווים עליי לעבוד ושואלים לשלומי רק מתוך נימוס
או קולגות ומכרים שמבטיחים שנשמור על קשר אבל לא באמת רוצים
הייתי רוצה הכי הרבה שיהיו לי אנשים שאין לי
ושאף פעם לא היו לי
לונגלי
יש פה הרבה שרוצים לשמוע ללבך ומזדהים איתך. וישמחו לשמוע ולקרא את דבריך היפים את כן חשובה. את פשוט נמצאת בסביבה מליחצה אבל מה אפשר לעשות אם אין קמח אין תורה. והעבודה היא חיינו אף על פי שיש הטוענים שגם לא בשבילנו. וצריך להגדיר שבעבודה לא כל כך טוב ובמקום אחר יותר טוב ולאזן בינהם הרבה בריאות והצלחה