האוטו האהוב שלי חוגג החודש יום הולדת 4, האוטו עבורי הוא חלק בלתי נפרד מגופי כיוון שלאן שהרגליים לא מצליחות לקחת אותי הוא לוקח אותי ולכן, למרות שאני ממש אוהבת אותו, אני מחפשת להחליפו לפני השלב שבו יתחילו להיות בו תקלות שדורשות "אישפוז" במוסך.

עד כאן ברמת ההחלטה העקרונית אבל, לצערי את הדגם שיש לי הפסיקו לייצר ולכן התחלתי במסעי חיפוש אחר הרכב הנוח הבא (זה כמעט כמו הכוכב הבא אבל בלי שירים).

את החיפוש התחלתי מהמקום הנוח של פינת המחשב בבית, קראתי מבחני דרך, בחנתי צילומים של רכבים והשוותי מחירים, רמות בטיחות וצריכת דלק. לאחר מיון קפדני נשארתי עם מספר רכבים ולהם תאמתי נסיעת מבחן. אני לא קונה בלי נסיעת מבחן, חייבת להרגיש שנוח לי לשבת, שנוח ונעים לנהוג, בכל זאת צפויי לנו פרק זמן לא מבוטל ביחד ואני רוצה לעשות את הבחירה הנכונה.

אז אחרי כמה נסיעות מבחן וכמה אנשי מכירות אדיבים (הם בהחלט רואים את העמלה שבקצה המנהרה) נשארתי עם רכב אחד שהיה הכי נוח והכי מפנק אבל.... הכי יקר :(

ואז התחילו השאלות, האם כדאי להוציא כזה סכום בשביל נוחות, בשביל  כמה פינוקים, בשביל ההרגשה הנעימה ביותר בנסיעה ובשביל שלא ארגיש באסה בכל פעם שאכנס לאוטו. השאלות הללו התרידו אותי גם ביום וגם בלילה, חלמתי על מכוניות ותאמינו לי שזה לא היה כיף.

אחרי כמה ימים ולילות שכאלו הגעתי להחלטה וכאן המקום להודות להורי על הדוגמה ששימשו לי בחינוך הכלכלי הנכון, הייתי מחושבת כספית, מהחודש הראשון שהיה לי האוטו הנוכחי חסכתי כסף ליום החלפתו ואני יכולה להרשות לעצמי לקנות את הרכב היקר והמפנק, אני רוצה להעניק לעצמי את המתנה הזו ואני רוצה להנות בכל פעם שהואטו מחליף לי את הרגליים ומוביל אותי למקומות אליהן אני רוצה להגיע.