לפני כ 20 שנה שהתחלתי את לימודי הרפואה המשלימה.המרצה שלי בקורס רפלקסולוגיה שנה א' טענה, שלחולי סוכרת יש סיפור חיים שבדר"כ חסר בו מתיקות . במישור הפיזי אכן יש הבדל אצל חולי הסוכרת לגבי הסיבה המדוייקת לפרוץ המחלה. אולם, כאשר מדובר במישור הנפשי, הרקע לפרוץ המחלה אצל כולם מאוד דומה, בדר"כ הסיבה היא שמשהו במהלך החיים שלהם השתבש ...זה בולט בעיקר בחוסר שביעות הרצון שלהם מעצמם, ובהרגשה סוביקטיבית של העדר האהבה וההכלה מצד הסובבים אותם , למרות שבפועל יתכן שהם בהחלט אהודים .      הניסיון שלי בטיפול בסוכרתיים הוכיח לי כמה הטיעון של המרצה שלי דאז היה נכון ! הנטייה המיידית  של חולי סוכרת היא להכריז מלחמה ברמות הסוכר הגבוהות  ולטפל בהן ע"י אינסולין , גלוקומין וכיוב' מצד אחד ומצד שני לזנוח או לשכוח את המישור הנפשי שאיפשר לסוכרת להתמקם בגוף ולמצוא את מקומה כתחליף לתחושות הרגשיות החסרות .  כמטפל ותיק ברפואה המשלימה אני יודע שרפואה זו רואה תמיד את הבעיה של האדם כמכלול שלם מבלי לעשות ההפרדה בין הגוף לנפש. מטפל טוב יחפש תמיד את הכלים לעשות טיפול אינטגרטיבי ולחבר  בין הפיזי לנפשי. דיקור סיני , פורמולות צמחים , הדרכה לתזונה נכונה , טיפולי מגע . הם לא תרופות כימיות שמנהלות מלחמה מול סימפטום . שיטות טיפול אלא הם כלים שיכולים לתת מענה לגוף ולנפש ולסייע בהתמודדות עם הגורמים למחלה בשני האספקטים  ואף להוביל להחלמה מלאה.                                                               הכותב:  גל גונן - מטפל רב תחומי: דיקור סיני , צמחי מרפא , שיאצו ורפלקסולוגיה .בעל  קליניקה לטיפול בגברים וילדים .