מתי בפעם האחרונה אמרת לעצמך שאת/ה גאה בעצמך?

כבנאדם שהחיים שלו מלאי אתגרים חלקם מורכבים יותר וחלקם מורכבים פחות אני יכול לומר חד וחלק שאני בנאדם שפשוט מבקר את עצמי בלי סוף, ושופט את עצמי לחומרה. הייתי מת לכתוב לכם "בתקופה האחרונה עברתי דברים לא קלים", אבל למעשה מדובר ב 36 שנות חיים מאתגרים במיוחד שבנאדם עובר טלטלות כל כך קשות. חיים במשפחה שלא יודעת מה זה לפרגן, והביקורת והשיפוטיות הם אבן היסוד של המשפחה, הסביבה הישראלית הטיפוסית שהיא מאוד תחרותית ביקורתית ושיפוטית, גורמים לך להבין שאתה צריך לשפוט ולבקר את עצמך בצורה תדירה.

הגיע הרגע שאמרתי לעצמי די! לא עוד. בכל בנאדם יש את הבנאדם הקטן הזה שהוא "פחות מוצלח" אבל מה עם ההישגים? מה עם ההצלחות? מה עם המשוכות שבנאדם עובר? למה לא להסתכל על הדברים הטובים שבנאדם הצליח להשיג בחייו?

יש איזו מין הרגשה כשדברים פחות מסתדרים בחיים אני באופן אישי נוטה להאשים את עצמי, זה בגלל שאני ככה, או שאני לא בסדר, או שאני לא טוב, אבל במרבית המקרים לא מדובר על "לא לקחת אחריות" אלא על לומר לעצמך "אוקי זה פחות טוב, אבל איפה הכן טוב?" זה כמעט כמו לומר "לראות את חצי הכוס המלאה", להיות יותר אופטימי, במיוחד לגביי, ופחות לשפוט את עצמי או להאשים את עצמי, אחריות זה דבר טוב, אבל כשאחריות הזו בוגדת בך, זה הדבר הכי גרוע שיש.

פעם קראתי ספר (למען האמת לא קראתי ולא יודע אם יש ספר כזה אבל תזרמו איתי חח)לספר קראו "רק המלאכים מושלמים", ובכן אנחנו בני אדם לא מלאכים, ואנחנו ממש לא צריכים להיות מושלמים, על כולנו עוברים חיים חלקם טובים יותר וחלקם טובים פחות, לכולנו יש עליות ומורדות, בעליות אנחנו בשיא שלנו, פורחים, הכול טוב, אבל כשמגיעה נפילה, אנחנו לא תמיד שם בשביל עצמנו, אנחנו לפעמים בוגדים בעצמנו, הסביבה בנוסף מאשימה אותנו אפילו שבמרבית המקרים אנחנו לא אשמים, אנחנו לא מסוגלים להתמודד ובורחים למציאות אחרת, שזה יכול להיות אלכוהול, מחשב, סמים, ועוד...  הדבר היחיד שאנחנו לא עושים זה להיות שם בשביל עצמנו, אף אחד אחר לא יהיה ותאמינו לי שאני אומר אף אחד אחר אני מתכוון לכל מילה. אם אנחנו לא נהיה שם בשביל עצמנו אף אחד לא יהיה שם בשבילנו.

אני כן יכול לומר לעצמי שאני גאה בעצמי על כל ההישגים שלי, ואת/ אתה? האם אתם גאים במה שהשגתם עד כה בתקופת חייכם? אני גאה בזה שאני בנאדם עם יחסי אנושים מצוינים, אני רגיש לסביבה, יש לי יכולת התנסחות בכתב בצורה פנומנאלית, יש לי ידע במגוון נושאים, השגתי דברים בחיים שלעולם לא הייתי מעלה על הדעת שאני יכול להשיג אותם, חרף כל הקשיים שהיו לי ועדיין ישנם אני חושב שמנקודת הפתיחה שלי שהייתה ועד למה שהגעתי היום אני הצלחתי בחיים לחלוטין. אתם צריכים להבין שהצלחה נקבעת אך ורק מנקודת הפתיחה שלך ועד למה שהגעת, אם נקודת הפתיחה שלך הייתה חלקה וחיובית ולא היו לך הרבה קשיים בחיים אז קרוב לוודאי שתגיע רחוק. אבל בנאדם שעבר המון קשיים נקודת הפתיחה שלו הייתה בשפל ומבחינה מנייתית הוא הגיע לרמה הרבה יותר גבוהה ממה שהוא ציפה.

אני הייתי פה "מינוס 1,000,000" מינוס מיליון וכיום אני נמצא במצב של "פלוס 100,000,000" מאה מיליון. בכל פעם שבנאדם מבין מהי נקודת הפתיחה שלו, הקשיים שעבר, ואיפה הוא היום עצם העובדה שהוא שרד את כל מה שעבר בחייו זה מקפיץ את החיים שלו בכמה וכמה רמות. תמיד חשוב לזכור את נקודת הפתיחה שלך, כי הנקודה הזו ונקודת הסיום היא המקפצה בכל דרגה. וכשמגיע הייאוש ואיבוד התקווה צריך לראות את נקודת הפתיחה שלך ולראות שהיא לא הייתה טובה, והתחנות שעברת בדרך שגם הם היו למטה אם כי בכל פעם שקפצת מדרגה אז עלית בנקודות למעלה, היו ירידות אבל עדיין ככל שבנאדם עושה הוא בעליה.

לסיכום:

מקווה חברה שלא תאבדו תקווה, ולא ייאוש, ותעריכו את ההישגים שצברתם במהלך חייכם, ולא תאמרו לעצמכם "אה נו טוב אז ככה וככה למדתי, וזה שטויות, כל אחד יכול ללמוד, הנה הרבה עוברים וכדומה". ותראו את נקודת הפתיחה שעברתם ותראו לאן הגעתם, עצם העבודה ששרתם את כל האתגרים האלו, והצלחתם להגיע לאן שהגעתם מכל מה שעברתם זה אומר שאתם בנקודת פתיחה הרבה יותר גבוה ממה שהייתם בתחילה ככה שמצבכם טוב, אתם בסדר, קחו נשימה ארוכה ותתחילו לפעול לשינוי חיובי בחייכם, וגם אם יהיה גרוע תזכרו להעריך את עצמכם מספיק טוב, ותדעו שרק המלאכים אינם טועים, אנחנו בני אדם טועים, וזה גם בסדר לטעות לא קרה שום דבר, לא לשפוט את עצמכם להרים את הראש ולדעת שאין אף אחד חף מטעויות, פחות לבקר ולהאשים את עצמכם, וגם מצד שני לא להאשים את הסביבה, לקחת אחריות, אבל מצד שני לקבל את עצמכם ולאהוב את עצמם ולדעת שבכל טעות אין שיפוט אלא יש למידה.

מקווה שנהניתם מהקריאה.