בעת האחרונה אני מתמודדת (כנראה) עם תופעות לוואי מחמירות מהתרופה שאני נוטלת, שהופכות את חיי לבלתי נסבלים. לכן כשהתבשרתי שהטיול מתבטל בשל תנאי מזג האויר נחה דעתי. אולם הכמיהה לטבע שבה לפעפע בתוכי.למזלי מצאתי תרופה שתקל על הסימפטומים והפכה את חיי לנסבלים.לשמחתי תקוותיי התממשו וביום שלישי האחרון מזג האויר התחשב בחלומי וההפוגה בסערה הגיעה בדיוק מופתי שאפשר לנו לסיים את המסלול.הגענו לנחל סער הזורם בצפון רמת הגולן הבזלתי. הצעידה לאורך הנחל השוצף כשהר החרמון המושלג ניבט מעלינו הטעינה את הנפש בכוחות מחודשים ואפשרה לי להתגבר על עייפות רגליי אט-אט.הגדלתי לעשות וסייעתי לאחת מבנות הקבוצה לצעוד בביטחון ביינות לשבילים. כשאני עסוקה בסיוע לאדם אחר מוסחת דעתי ממצבי האישי ותחושת עוצמה ממלאת אותי.

זרימת המים לאורך הנחל והמפלונים השוצפים מילאו אותי באנרגיית חיים מעצימה. איזה כיף! בסיום הצעידה המשכנו בנסיעה לשמורת מצודת נמרוד, שהיא הגדולה במצודות ארצנו.היא נמצאת במורדות החרמון ונישאת לגובה של 815 מטרים. זהו אתר ארכיאולוגי שנבנה בתקופת ימי הביניים ע"י האיובים והממלוכים. הצלחתי לעלות בנחישות לכל מגדל ולהגיע לכל אולם.כשסיימנו את המסלול בדרכנו הביתה ירד גשם זלעפות. ישבתי באוטובוס ושמחתי על רגעי החסד בהם זכינו.שבתי הביתה עייפה אך מרוצה.הבילוי בטבע מעניק לי רגעים נפלאים שבהם אני מתנתקת מגופי; דבר ההופך את חיי לטובים יותר.

להתראות במקטע הבא.