מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה
כמוניבלוגיםמקום בטוחחבר שלי מורחק מהבית

אבל עדיין נמצא פה

מאת ורודה
21/04/20 3:11
301 צפיות

כי אני לא מסוגלת כשהוא לא איתי ןכשהוא איתי הוא מתעלל ואני רוצה למות

החלטתי להתאבד ב1.5 אם אני לא אמצא פיתרון מגורים או פיתרון כלשהו לחיים העלובים שלי, 21 וחצי שנים אני הומלסית ומקבלת מכות וזה מספיק. יש לי את הזכות למות בכבוד, לפני שירצחו אותי. ואני גם ככה חולת סרטן ונשארו לי שנים לא רבות לחיות, מה שמוסיף לזה. אני לא אמות בגיל 30 מהסרטן. אני אמות כשאני ארצה, בריאה ויפה וצעירה ועם שיער ולא במראה חולה מטיפולים קשים. מה גם שהפסקתי לטפל בסרטן שלי, כי אני לא רוצה לחיות. אני כל כך נלחמת בשביל להיות בריאה, 

הולכת לבד לניתוחים ואז חוזרת ב3 אוטובוסים לבית, עם דימום ותפרים וכאבים קשים כשאני בכלל אמורה להיות 48 שעות עם השגחה ושבועיים לנוח. השגחה של מי בדיוק? מי יעזור לי?

אין לי תקווה ואפילו לעבוד בזנות לא אוכל כי יש לי סרטן בצוואר הרחם ויש לי דימומים משם כשנכנס זין. לא נעים בכלל ואני לא פעילה מינית בערך מאף פעם, קיימתי יחסים כמה פעמים תמיד כאב לי בצורה חולנית גם פיזיותרפיה לא עוזרת

בבקשה אלוהים תיקח אותי היום יום השואה ואני עוברת שואה כל יום. מה לא עברתי? רעב קשה, תת תזונה עד לסף מוות, התעללויות קשות, מכות, השפלות, אונס, שנים של שינה ברחוב ללא קורת גג. מגיל 6. 

אני מכירה בת לניצולי שואה, סיפרה לי שאמא שלה קיבלה מחזור בבונקר והייתה צריכה להכין תחבןשות מצמר גפן שהיא מצאה

כשאני קיבלתי מחזור לא היה מי שיגיד לי מה זה, וספגתי את הדם עם נייר טואלט שמצאתי בשירותים בקניון. הומלסית מגיל 6, שפתאום בגיל 12 ירד לה דם ולא ידעה מה לעשות. ואף אחד אף פעם לא עזר, עשרות אנשים ראו ילדה ברחובות חולון במשך שנים ואף אחד לא עזר. 

בבקשה אלוהים תהרוג אותי. כל יום שאני חיה זה סבל, המחלות הורגות אותי פיזית והשואה שעברתי הורגת אותי נפשית.

בבקשה תציל אותי ותהרוג אותי. חבר שלי מתעלל בי ואין לי תקווה ואין לי מנוס מלהתאבד, כדי להציל את מה שנשאר, להתאבד כל עוד אני עדי ואני צלולה ובטוחה במה שקרה לי, לפני שאני אפול לסמים ולאלכוהול ואפתח מחלות נפשיות קשות. 

סתם, הלוואי שיכולתי ליפול למשהו. אני לא מתמכרת לכלום. מעשנת סיגריות ושותה ועושה סמים חצי עשור ושום דבר לא מדבר אליי כי הכל מפחיד אותי, ולא מעניין. רק רציתי חיים נורמליים

אם הייתה לי משפחה או אם הרווחה אי פעם הייתה עוזרת היום הייתי במקום אחר, היה לי סיכוי לחיים טובים יותר.

אבל מגיל 6 אני יתומה, הומלסית וזונה. 

זאת אני

זונה מגיל 6, ישנה ברחובות, גוססת מרעב.

זאת אני, עדי

תגובות

no-one
21/04/20 6:04

:broken:

עדי יקרה, אני זוכרת שהגבתי ארוכות על הפוסט שלך.... אני מציעה לך לבדוק אפילו כאן בקהילה ב״זכויות החולה״ מגיעות לך לא מעט זכויות על רקע המצב הבריאותי והרגשי שאת מתארת. חשוב שתדעי למצות אותן ולהרים ״ את עצמך למקום טוב יותר בחיים. אני מרגישה שעדיין יש בתוכך רצון לחיות/ להשתנות/ לקבל מהחיים חוויות טובות . בחינם לגמרי יש נופש עם המון טיפולים ותמיכה למחלימות מסרטן. אנסה לבדוק לך איך להגיע ואולי משם תוכלי לטפס למעלה. מה דעתך?