"אַת נס", אלה היו מילותיו המשתאות של רופאי, בעת ביקור ביקורת שנערך בשבוע שעבר בביה"ח. לפני מספר חודשים,

לאחר שנאלצתי להפסיק את הטיפול המונע, נקלעתי להתקף טרשת קשה.

לדאבוני הוחלט שאין ברירה אלא לטפל בי בעזרת סטרואידים. ואני שמחה על כך, כי הפעם השינוי לטובה במצבי היה דרמתי .

עם זאת, לא הסכמתי להתייצב לטיפול לפני שאשתתף בטיול ב"שביל ישראל", שסוף סוף ניתן היה לשוב אליו לאחר הפסקת קורונה ארוכה, ולמרות שכל צעד וצעד היה קשה במיוחד, הצלחתי לעבור את כל המסלול.

עברתי את הטיפול הסטרואידי בשלווה, ושבועיים מסיום הטיפול היה לי אתגר נוסף, שלמרות מחאותיו של רופאי החלטתי שעליי להמשיך ולטייל. ידעתי שעבורי, זו הדרך המיטבית לשקם את גופי.

ידעתי שעליי להכין את גופי למסע. אט-אט ובעקשנות אימנתי עצמי על אופני הכושר, יצאתי לצעידה איטית מסביב לביתי.

וכך הגעתי מוכנה למסע. בעוד אני צועדת במסלול, אנרגטית ומלאת שמחה, אנרגטית. המסלול עובר בטיפוס ובירידה בערוצי נחל, כל שריר בגוף משתתף במאמץ.

שרירי ליבה ושרירי גפיים. החושים מתחדדים והגוף כולו, כולל הריכוז, מגויס לטובת התהליך.

אכן, השבתי לעצמי את רוב היכולות וגם אני חשתי עוד בזמן-אמת שהפעם קרה לי נס.

לפני שבועיים היה מסלול נוסף. צעדנו בנחל עמוד תחתון, הידוע ביופיו המיוחד, ובעונה זו גם בשפעת הפרחים שפורחים בו בשלל צבעים. בכל פעם אני נדהמת ונרגשת מחדש ממפגש מיוחד עם פרח שלא מוכר לי, כמו אפון קיפח, בן חצב יקינטוני, ועוד ועוד. מרבדים של פרחים בשילוב צמחיה ירוקה וסבוכה. פשוט גן עדן.

בנוסף לשביל ביקרנו בגן לאומי "כורזים", המשמר שרידים מרשימים של כפר יהודי מתקופת המשנה והתלמוד.

זכינו לתצפית יפהפיה על הכנרת השופעת במים.

לסיום ביקרנו ב"חירבת מינים", שנמצאת צפונית לכנרת ובה מצאנו את שרידיו של ארמון "אומיי".

השיא הגדול התקיים בביתנו אתמול. סוף-סוף, לאחר יותר משנה, אירחנו את משפחתנו האהובה לארוחת צהריים חגיגית. חיבוקים.. חיבוקים.. חיבוקים — סוף סוף כולנו ביחד... היה כיף גדול.

מחר מחכה לי מסלול נוסף וההתרגשות בשיאה! חג אביב שמח לכולם. אריאלה