כמעט נמאס לי לחפור לעצמי בנשמה
היו לי מילים יותר מכוונות בראש
איבדתי את הכיוון


מה אני לועסת
איך אני בולעת
למה אני לא עוצרת


אני יגיד את האמת
ואשא בתוצאות
אבל לא עם מישהו קרוב
כי אני לא רוצה לשרוף גשרים
למקרה שאצתרך לעוף מהאי הזה


אני מרגישה כמו חומר מוצק שלא נמס ולא מתהדה
ולא מתפורר
פשוט גוש תחושות ומחשבות
מפרקים וגידים
ולא נוח לי


לעקוב עם מצלמה באויר
אל תוך האף שלי
לחוליות
וכל הסיפר הזה
חריקות חלודות
מעיים נתכווצות ונמתחות


אני מרגישה הרבה בושה
הרבה פחד
ורצון לצאת