חרדה, דיכאון - ומה שביניהם.

פעמים רבות תהיתי, מה ההבדל בין להיות לבד - ללהיות בודד?

אני חושב שלהיות לבד זה מצב פיזי - להיות בודד, זה כאשר חוסר הבנת הסביבה אותך מבודד.

נורמטיבים מתקשים להבין - למה אדם בדיכאון מתבודד?

זה בגלל חוסר הבנתם את מצבו - מספיק קשה לו, גם עם 'ביקורת בונה' הוא צריך להתמודד?

חלקם רק מדכדכים את מצב הרוח - בנסיונם לעודד,

חוסר ההבנה גורם לו להרגיש יותר בודד - בכל יום הפער בינם לבינו מתחדד,

ואם הוא בודד כשהוא איתם, אז כבר עדיף להתבודד - הוא מגיע למסקנה ומחברתם נודד.

.

בשביל לא להיות בודד - אדם צריך להרגיש שיש לפחות מישהו אחד שמבין אותו באמת.

הפער בין להיות מובן או לא, לא תמיד מובן - פער עצום שבין אדם חי למת.

אנשים רבים מעסיקים את עצמם עד כלות - בשביל שלא יצטרכו עם עובדה זו להתעמת,

אחרים סוברים שמדובר באדם ספציפי - ומנסים למצוא אותו בדרך מתוחכמת,

ויש כאלה שמפקפקים - האם אפשרות של הבנה כזו בכלל קיימת?

המיואשים מכך - פעמים רבות מעדיפים את המוות, התרדמת.

.

במסע נפש קוגניטיבי - תוהה לעצמו אינטרוספקטפובי,

מבין שלל מחשבותיו - מה אובייקטיבי, מה סובייקטיבי ומה בכלל פיקטיבי?

.

האם אפשר להבין אדם אחר באמת - או שזוהי אשליה שבין שני אנשים נרקמת?

נפש האדם כל כך מורכבת - ייתכן שהבנתנו אותה הרבה יותר מצומצמת?