מן זמאן מא כתבת הון.
מן זמאן מא אלית שי על שו פי באלבי.
מן זמאן מא חסתי הק.
מן זמאן מא עארפ כיף אלחוב תכון עליי.
מן זמאן.

מזמן לא נגעת בי,
מזמן לא נישקת.
מזמן לא בכינו,
מזמן לא צחקתי.
מזמן לא שכחתי,
מזמן לא מצאתי.
מזמן לא התגעגעתי.
מן זמאן.

מזמן לא היה טוב
כזה שרוצים למצוץ ממנו כל טיפה.
מן זמאן מא נמנה מעא באעוד.

מזמן לא הרגשתי ככה.
מזמן לא הרגשתי.
מזמן לא הרגשתי איך זה להרגיש.
מן זמאן.

זה מרגיש כל כך מזמן,
ולא עבר הרבה.
אז אמא מתה,
ואיתן נפרד
וחזר
וציפור, קשה לה.
ואני מטיילת.
או לא יודעת איך לקרוא לזה.

אני בוכה.
כן,
זה, בזה אני בטוחה.
אני בוכה,
ואני מעוניינת בכתף
כזו שתהיה לי למשענת.
כמו החלק שעליו מניחים את הסנטר בכינור.

אני רוצה להיות החלק שנוגע בך.
החלק שמחזיק, שנצמד.
שמחובר.
שמאזן. מייצב.
אני רוצה להיות חלק,
שיתגעגעו אליי כל כך.
אני רוצה להתנשק שעות
עד שיהיו נימולים בשפתיים.
אני רוצה ש'מן זמאן' יהפוך
ל'תמיד'.

מן זמאן מא פקרת על שו פי דיימאן.