במשך השנים תפסה הצטרפות החברים לרשימה תאוצה, כאשר אחת למספר שבועות מישהו חדש וויתר על לולי. רק השבוע, רגע לפני השנה העברית החדשה, וכחודש וחצי לפני יום הולדתה ה27 של לולי, נוסף חבר חדש לרשימה. איך התחילה המסורת? מי עומד מאחורי ייסוד הרשימה? ומה סוד הקסם של השימור שלה במשך השנים? לפנינו כל הפרטים:

• מהגרת ציונית בשנות השלושים לחייה מכירה גבר ישראלי, יהודי, גרוש ללא ילדים. השניים נכנסים לזוגיות, ובהיריון הראשון שלה, הגבר לא מכיר. בבטן, זו הייתה לולי. מה גרם לאב לשנות את דעתו? אין לדעת.

• לאחר שנים של חיים במשותף, המשפחה בת שלוש הנפשות החלה להתפצל, כאשר אם המשפחה ביקשה גט. מלווה בצווי הרחקה, תלונות במשטרה ודיווחי שקר שעמם הייתה צריכה להתמודד מצדו של בעלה, נלחמה לשמור ולהגן על בתה - לולי. על הסדרי הראייה וודאי שאין מה לדבר. בהסכם הגירושים? דאג האב להוסיף בכתב ידו את רצונו לקחת את הטלוויזיה מהרכוש המשותף, ועל כך הוא גם עמד במשך השנים (מיד הסבר). זאת בניגוד לחובותיו כאב עבור בתו, כגון לדאוג לה לטיפולים רפואיים, תשלום עבורם, אירוחה בביתו ובילוי זמן איתה חלק מימות השבוע. 

• כיתה י"א, לשכבה של לולי מצפה המסע לפולין. הדרכון דרוש בחידוש, ואביה של לולי לא מוכן לתת חתימתו לצורך כך במשרד הפנים. סרבן הגט מונע מבתו יחידתו אשר אהב לצאת למסע בפולין, ומשתמש בה כקלף מיקוח על "זכויותיו" לצורך מימוש הגירושים. אגב - ההסכם קיבל תוקף של פסק דין, אך לשווא.

• גיל 21. שעת צהריים. ללולי יש התקף חרדה בו היא שכובה על הרצפה, לא יכולה לזוז, מריירת ובוכה ומבקשת את אבא. אמה התקשרה לפרוד, וביקשה: "היא מבקשת אותך. היא צריכה אותך. אני לא יכולה להרים אותה מהרצפה". האב בתגובה: "אני בעבודה. אוכל לבוא ב20:00 בערב". אם היה ללולי איזה שבב של תקווה, אמונה שאולי בריאותה תשנה לו משהו, היא נשרפה כליל. 

• גיל 24. לולי שוכלת את אמה. האב והאלמן שלא בצדק מאיים על בתו, דורש לעשוק ממנה את המגיע לה, ודרך בתי משפט מבקש לנהל את המשא ומתן שניהל עם אישתו דאז, כיום - ז"ל. 

והיום, מה היום?
לולי יכולה. לולי יוצאת לדייטים. לולי חברותית. מנסה ומתחבבת בקלות על סובביה. ללולי יש חברים טובים מאוד ששמרו עליה. לא מעט מפני אותו מקור גנטי למחצית הד.נ.א. שבגופה. אבל בכל פעם שמשהו לא נמשך, נעצר, משנה כיוון עם אנשים, לולי נשברת. לולי מרגישה לא מספיק. 

לולי מרגישה ששוב וויתרו עליה.

על כל תקווה חדשה שנבנית ומתעצבת, מתלווה סיכון להתקלפות הפצע הישן והפעיל. בואו נעזור ללולי. נבטיח שתמיד תמיד ימשיכו לוותר עליה. עם זה היא מזוהה. בזה היא מנוסה. בואו נראה לה שיש עקביות באכזבה. לולי לא תעמוד בעוד פעם שמישהו יוותר עליה. וזה מבטיח שעם הזמן הייסורים שלה ייפסקו. כוח הסיבולת יעלה, יתגבש עור לא של פיל, אלא של דינוזאור, ואז לולי תדע את מה שהיא חשה בו כבר שנים, ומגיבה אליו בטלטלות: יסמנו עליה Vתור.

להצטרפות לרשימה, אנא דאגו להיכנס לחייה בנועם, לתת ולדרוש תשומת לב, לנטוע בלולי תקוות, ואז הקפידו ללכת מבלי להסתכל לאחור.

הכתבה נכתבה בחסות, בשיתוף והודות להתעללות בילדים, זיכרונות מודחקים, הפרעת דחק פוסט-טראומטית וחוסר מודעות חברתית.