הוחלט לתרגל חשיבה חיובית 

עוד הוחלט להצטרף לקבוצה שלומדת רישום או משהו בסגנון כדי שיהיו לי ניצחונות וכדי לתרגל למידה ( לא לוותר כשקשה) 

מה עוד היה? 

עשינו תרגיל, היא אמרה לי להסתכל מסביב על כל הדברים הירוקים בחדר ואז לעצום עיניים. אחרי שעצמתי היא אמרה למנות אותם ומניתי. ואז אמרה למנות את הדברים הכחולים אותם לא יכולתי למנות כי לא חיפשתי ולא זכרתי. 

בקיצור דברים חיוביים: 

1. ההורים שלי אוהבים אותי 
2. מצאתי חבר טוב להתכתב איתו ❤
3. אני רהוטה בכתב
4. אני בריאה סה״כ טפוטפוטפו 
5. הצמח שלי צומח 
6. מצאתי דרך פשוטה לעשות שהשיער שלי יהיה יפה 
7. לפני שבוע ציירתי אחרי הרבה זמן שלא ציירתי
8. אני במקום משוחרר ומקבל יותר ממה שהייתי
9. בנדוד אוהב אותי ומתקן לי את המחשב
10. אני מקבלת כסף על לעזור לסבא שלי בדברים

לא פשוט בא לי לקרוע את הדף עם מלא דברים שליליים כדי לאזן אבל די איזנתי מספיק וזה התרגיל 

עכשיו צריך לחפש קורס ממש זול 

בא לי להגיד לה תפסיקי לתת לי משימות חשיבה כי אני חושבת יותר מידי וצריכה לפעול, תגידי לי למצוא דירה. אבל באמת ניסיתי באמת , אולי לא מספיק אבל . אוף.

שלחתי הודעות ושיתפתי את הבנות במשרד ואפילו התקשרתי איזה פעם... זה פשוט ממש מפחיד אותי בגלל כל מיני סיבות ובכלל שאני רואה שחור ואין לי תקווה שיש טעם בכלל להתאמץ אבל אם אני אתמיד עם חשיבה חיובית זה כנראה יעזור. בואי נניח שיש תקווה. זה משפט שהיא אמרה ואני אחזור עליו.

עריכה 

לרוב אני פחות אוהבת איור שטוח של קו מתאר ומשטחי צבע + דמויות אנימה גנריות וחמודות ללא אופי. מה שנתפס אותי באיור הזה הוא התחושה של ההמשכיות. לפעמים באיורים בונים קומפוזיציה שממסגרת את מה שקורה שם אבל כאן זה ממש בולט שיש עוד המשך שזה מרגיש כמו צילום אמיתי ואפשר לדמיין את כל הנוף ב180° או כמה שהעיניים יכולות לראות. זה הדשא/פרחים שממשיךלמטה ולצדדים והעצים שעמוסים וזה שבקושי רואים שמים גם תורם לזה. וגם השביל , שזה נראה לי המפתח, שלמרות שהוא נקטע בבית, עדיין אם תשימו לב יש כאילו שביל מדשא שממשיך ויוצא מהפריים לצד שמאל. 

סתם, לפעמים איורים גורמים לי להרגיש דברים ואני אוהבת לחשוב למה ואז להשתמש בזה אם אני ארצה לייצר תחושה דומה באחת העבודות שלי בעתיד . 

כי זה כן משהו שבזמן האחרון הפריע לי שדו מימד הוא מוגבל וכאן זה לא מוגבל זה ממש מרגיש נוף אמיתי ויש אויר לנשום. אפילו שהוא שטוח זה בכלל לא מפריע.

לא יודעת אם אחרים מרגישים ככה אולי זה ממש סובייקטיבי. 

אני אמורה לייצר איור לקהל צופים ולנחש מה הם יחוו ולהשתדל להצליח לגרום להם לחשוב או להרגיש או לחוש משהו. אולי לחוש זו המילה המדוייקת. 

משימה לא פשוטה אבל יצא לי שבלימודים אנשים אמרו לי שיש תחושות ואפילו רגשות שעוברים. בא לי לעשות את זה שוב. צריכה מצלמה. ילה בנדוד ❤️ אם יש לי מלאכים שומרים או נשמות של קרובי משפחה ששומרים בבקשה תתערבו כאן ותעזרו לבנדוד ולמחשב שלי לעבוד בצורה מספקת כדי שאוכל סוף סוף להתחיל ולא אצטרך לקנות חדש כי אני חייבת גם לקנות פלאפון שמצלם טוב אז פליז תעזרו לי פליז פליז זה באמת חשוב אמן 

נכון נכון אני יכולה להתחיל גם עכשיו לעשות סקיצות אם זה ממש חשוב לי אני יודעת אבל זה הרבה יותר מדרבן כשאפשר לעשות את זה בנוחות. 

המטפלת אומרת שהיא מתלבטת איתי ביחד אם אני באמת צריכה לעזוב אומרת שבתכלס אני יכולה לעשות הרבה דברים גם מכאן כמו לעשות ספורט ולאכול כמו שאני רוצה ושאני שמה הרבה משקל על המעבר אומרת 'כזה יקרה אז הכל יהיה טוב יותר ואז אני אעשה ככה וככה' לבינתיים שמה דברים בצד כי זה פחות נוח. אבל אני יכולה בעיקרון ואני צריכה לנסות והאמת שאני ניסיתי ומנסה. אני לא עוצרת לגמרי. אני עובדת ואני לפעמים מציירת וכל התרגיל מחשבה שאני עושה, זה אולי לא פרקטיקה אבל זה לא כלום ובעבודה אני מתקרבת ומרחיבה את המעגלים וגם כאן. ואני אמשיך. 

עכשיו מספיק עם ההפסקה אני צריכה לסיים לשטוף את הדירה של סבא ואז לבוא לעזור לו עם הקניות זריזזזז