ידעתי את המוות מאז שהייתי ילד. זה בכל מקום. אבל זה מעולם לא נגע בי. גם ברגעים שהאצבע הרקובה של המוות נגע בי, הוא מעולם לא נגע בנפשי.
עד היום.
והיום העיניים שלי עצומות לרווחה. אני רואה את העולם דרך העיניים של הכאב. כן, לפחד יש ניבים. והוא נעץ אותם בתוכי.
בחרתי לאהוב אותה. היא כמעט בחרה לאהוב אותי בחזרה. ואז היא בחרה להציל אותי מעצמי. ואז אדם שמעולם לא פגשנו בחר להרוג הכל.
הוא ועשה אותי עיוור צבעים.
מצאתי את אותו האיש ועברה בי המחשבה, אולי להרוג אותו יפקח לי את עיני. אולי זה לא. בחרתי לברר.
התקרבתי אליו והבטתי בו.
זה היה אני.
וזה לא משנה את בחרתי.