הפסקתי. זרקתי.

לפני חודש או חודשיים, אני כבר לא יודע, הכל מרגיש אותו הדבר חוץ מהמזג אוויר.
הגעתי למבוי סתום שהיה ברור כשמש. כל הכדורים שניסיתי והמרשמים לא באמת עזרו לי לקום על הרגליים ואם כן רק לזמן מוגבל ואז שוב נופלת.

כל כך הרבה כסף הלך על כלום.
הפסקתי וזרקתי אותם. ברוך שפטרנו.

הראש והגוף התנקו אבל עדיין עובדת על להחזיר את האיזון. זה תהליך איטי אבל לפחות הוא לטובה.
שאלתי את הגוף שלי מה הוא רוצה וצריך? מה יעשה לו טוב?
איזה תרופה תעזור?

התשובה הכי ברורה שקיבלתי מזה שנים- טבעי

קחי משהו טבעי לגוף שלא יכביד על מערכת העיכול, קחי משהו שיזין את התאים, משהו שיזרים את הדם .

אותם קלישאות שכל כך מעצבנות אבל לוקחים אותם כאל מובן מעליו...

באותם זמנים זה היה סימן למשהו כשראיתי את המילה זעפרון.
כשהייתי על הכדורים נגד הדיכאון חלק ממני זילזל בצמחי המרפה האלה אבל אחרי שהפסקתי עם בכדורים והכל ניהיה צלול יותר והקול נשמע ברור יותר, אמרתי לעצמי שהגיע הזמן להתנצל בפני הקסם של הטבע ולבקש עזרה.

בין אם זה להביא צמחי נוי לתוך הבית או לקחת תמצית זעפרון/ולרייאן פעם או פעמיים ביום....זה עשה הבדל גדול.
אחרי שבוע וחצי שינויים התחילו להופיע-
הסיוטים שלא נתנו לי לישון בנחת- הפסיקו
הקושי להירדם- נעלם
העייפות הכרונית- מתפוגגת
שעות מוגזמות של שינה- הפסיקו ( יכולתי ללכת לישון ב 8 או 9 בערב ולהתעורר ב2 אחר הצהריים או יותר אם לא היו מעירים אותי.

יחד עם זאת אני סופסוף מצליחה להחזיק דיאטה בריאה- כמו לאכול מנות יותר מסודרות ולא להיכנע לאוכל מעובד . אם כי בסופי שבוע אני יכולה לחגוג על שוקולד בכיף. בסופו של דבר אני אפסיק עם זה גם, הכי חשוב לא להפסיק דברים ממכרים בשניה אחת, לגוף דרוש זמן להסתגל למצב החדש ולהישאר שם.

אני עדיין עובדת על המוח המבולבל שלי, להיות חיובית ולהיות קצת יותר ספונטנית, לא תמיד קל אבל צעד אחד ביום זה 30 צעדים בחודש וזה יותר טוב מ5 צעדים בחודש.

עדיין מבקרות אותי מחשבות אפלות, זכרונות שאין מנוח מהם כמו אותו יום אפל שבו מצאתי את החתול שלי מת והמחשבה שלא הצלחתי לשמור עד הדבר שיהיה לי כל כך יקר.

לאט לאט, זמן עושה את שלו כל עוד מקפידים על תוכנית כלשהי שמקדמת אותך....