בחודשים האחרונים לא היה קל, התחלתי להרגיש יותר כעס, יותר תסכול יותר חרדה...
בעבודה מכירים אותי בתור אחת שהיא ממורמרת אבל לא ברמה שלא רוצים לדבר איתה...אבל לצערי לאחרונה אני חושבת שזה הגיע למצב כזה.
במדינה יש מלא שינויים פוליטיים, חברתיים וכלכליים...אנשים שעליהם אחריות הפרנסה יכולים להבין שיש לחץ לעבור את היום בשלום.

אצלי בעבודה יש הרבה אנשים שאינם חווים דאגות כי הם גרים עם ההורים ולא חווים דאגות של "מה אם המשכורת לא תספיק לי החודש"
יש להם דאגות של :
"נוו אז נקנה בשר באטליז השני, אבל רגע יש לי סופסוף תור לציפורניים וריסים אז אתם תאספו את פלוני ואלמוני"
"וואי ראיתם את הדרמה באח הגדול? וואי בא לי מה זה להיכנס לשם אני הייתי מרים להם את הרייטינג בשנייה"

קשה לי להתייחס ברצינות לאנשים שמנהלים רק שיחות כאלה..ולעבוד איתם עוד יותר קשה, כי בישבילם החיים מתוקים, הם באים לעבודה מתוקתקים, אחרי תספורת ,פן וציפורניים...

אני קורעת לעצמי את המוח מרוב חרדות שחס וחלילה אני אתפס בגל הפיטורים שהולך אצלי בעבודה....
אז במה בדיוק נפלתי?

ההתנהגות שלי הפכה למאוד אגרסיבית. בין אם זה לצעוק על מישהו שיחזור לעמדה כי הם עוצרים את קו העבודה או לצעוק על מישהו שינמיכו את הווליום של הרמקול הענקי כי לא שומעים במידה והמנהל מבקש משהו...

אני חוזרת הביתה עם תחושה מגעילה חושבת לעצמי איך יכולתי לדבר ככה למישהו, למה בכלל אכפת לי אם הקו עצר, זאת לא הבעיה שלי, יש מנהל שהוא יתמודד.
בכל זאת אני תופסת עצבים ומעירה לבן אדם...בכל הסיפור הזה אני יוצאת כל כך לא בסדר ואני שונאת את זה...אני צריכה לדאוג לעצמי, לשים אטמי אוזניים ולהתעלם מאחרים, להתרכז בשטח הקטן שלי...

אני גרה לבד ואני מפרנסת את עצמי.
אף אחד לא מבשל לי, לא מכבס לי, לא מכין לי אוכל, לא שוטף לי כלים, לא מטפל לי באוטו, לא מנקה לי את הדירה וכו....
ואז אני שומעת שיוקר המחיה עולה, ואז אני שומעת שהממשלה החדשה לא תיהיה לטובתי ואז אני שומעת שיש גל פיטורים במקום העבודה ואז הורים מבקשים ממני לעזור להם בסידורים....

העומס, העומס של כל הדברים האלה הפיל אותי והפך אותי לאגרסיבית, כי האנשים שאני עובדת איתם לא דואגים לשום דבר מהדברים האלה...לא שמעתי מיהם על אחריות אחת רצינית שמדאיגה אותם...וזה לא נעים, זו הרגשה שאני אוכלת חרא בזמן שהקולגות שלי יכולים להזמין כרטיס טיסה לחופש באיטליה בסופש....במקום להינות מהעובדה שאני גרה לבד ואף אחד לא מציק לי ואני הבוס בבית שלי, אני חרדה לגבי הדברים הנל...

יהיה בסדר אני מקווה...