מתעוררת.

יש שיר שאני מאזינה לו בפעם הראשונה, קוראים לו "אפיל תחינתי", של עוזאל. אני מכירה את הזמר הזה, ועוד שירים שלו. וגם ידעתי ש"אפיל תחינתי" קיים. אבל אף פעם לא האזנתי לו קודם.

אני במיטה של חבר שלי. ישנתי פה. ביקשתי ממנו שייקח אותי אליו. עוד מעט אצטרך לצאת לפסיכולוגית שלי.
קיבלתי כל כך הרבה תמיכה מכולםן. זה מרגש. מעצים. אני מרגישה בזכותכםן שאני לא לבד. אפילו שאני אומרת גם לחבר שלי "כשאני למטה, אני בשיט שלי לבד".

נמרוד כועס עליי. שלח לי הודעה אתמול "חשבתי שאת החברה הכי טובה שלי בעולם, אבל טעיתי". ומאז הוא לא ענה לי להודעות. אני מפחדת שהוא עשה עליי דיליט. לא יודעת. אני לא רוצה להפסיד אותו.

אחרי הפסיכולוגית, הסידור שאני לא ששה לקראתו.

השיר התחלף לשיר שמישהי הכירה לי. אחד האנשים הבודדים שחסמתי בעולם הזה.. הודעות, אינסטגרם, וואטסאפ. עדיין חבל לי, אבל אני יודעת שאני לא אשמה. היא עזרה לי מאוד בתקופה מסויימת והייתה טובה כלפיי. אבל זה תמיד היה מהול בעוד משהו. זה פגע בי ויכל רק להמשיך לפגוע בי ובקשר שלי עם חבר שלי. אז הייתי חייבת לנתק. אני לא מצטערת על זה.

---

התלבשתי, וחזרתי למיטה.