שלום רב
אני הולכת ומאבדת את עצמי אני. אני מרגשיה שאני צריכה אשפוז מצד אחד מצד שני מרוב אשפוזים נהרסו לי החיים.
אין לי השכלה אני לא זוכרת כלום אניאלא קולטת כלום.
לפני שבעויים קיבלו אותי למכינה לאומניות חטפתי שם את שוק חיי. כפי שכתבתי אני רוב החיים הייתי באשפוזים בין לבין עבדתי על מנת להרוויח כסף ולעוף מהבית שעשה לי רע. אז בדבר אחד הצלחתי. אני גרה לבד ובזמן העבודה הייתי על אוטומט, עשתי מה שנתבקש.
באיזשהו מקום חיכיתי ללמוד להתחיל דף חדש ולממש את עצמי. הכל התברר כטעות כל התמלמידי אומנות כמה רמות מעליי אם הם קוראים נהדר, מנגנים מציירים נהדר, וכו וכו. ככל שהימים שם עברו התחלתי יותר ויותר להתנתק הייתי פיזית בשיעורים אבל ברוחי נפשי או איך שלא קוראים לזה איבדתי את זה לגמרי.. בין השאר גם היה הבכי שלא תמיד הצלחתי להסתיר. שבוע עבר והגיע סוף שבוע ריק בדירה ריקה. סדרות או ספרים או כל מיני דברים שהייתה לי איכשהו סבלנות אליהם הפכה לאפס. הסתובבתי סביב עצמי.. מטלות של השגרה ללכת לחדר כושר לאכול להתקלח לקרוא לסדר לנקות התחילו להיות לי בלתי אפשריות אמרתי לעצמי שאםאשנה סדרה או אוותר על חדר הכשור זה יעזור. שיניתי סדרה .היא עשה לי רע. נשארתי בבית ולא התאמנתי זה עשה לי רע. במקביל ראיתי הודעות לא פוסקות על שיעורי הבית מדיה חברתית ומירוץ החיים זה עשה לי רע. את שישי הצלחתי לשרוד. בשבת התבשל לי הרעיון של לעשות סטופ לכל הבאלגן וממילא אין לי עתיד. מצאתי קופסת כדורים ישנה ולאט ובזהירות בלעתי אותה. צילמתי את זה. תהקשרתי לערן  להגיד שלום אני כךוכך ולקחתי כךוכך..אבל מה אפשר לעשות שבת ..

בכל מקרה המשאלה להעלם לא צלחה אני כאן.
אניהולכת ומאבדת את עצמי בגיל שאסור לי אנירוצה להתחיל מהתחלה אבל הזמן פועל נגדי.
שורה תחתונה הלימודים קשים הבשורה המבאסת היא  שצעירים ממני צולחים אותה בכיף וגם להם לא חסר בעיות שורה מבאסת נוספת מחר מגיע אין לי מושג מה קורה זאת שנת לימודים ? לאנראה לי הזמן נוזל לי בין ההאצבעות אנילא יודעת איך להמשיך



זהו פוסט פריקה אין לו פיתרון