תחזית מזג האוויר בבוקרו של יום שלישי, יום של השביל, מבטיחה עוד יום מוצלח: רק 1% סיכוי למשקעים — נפלא!
הגענו שמחים ליעדנו הראשון, "חרבת רקית" הנמצאת על מורדות הר "שוקף" המתנשא לגובה 370 מטר. קיימים בה שרידים של יישוב מהתקופות הרומית, הביזנטית והערבית.

בדרכנו אל עבר היעד הבא ראינו גבעה קטנה מלאה בפרחי הכרכום.

בהמשך ראינו רקפות והרבה נרקיסים המפיצים ניחוח נעים, עד שהגענו ל"מערת ישח".

זו מערה קרסטית ממנה יש תצפיות לעבר בית אורן ועל נחל אורן. למדנו על תופעת הצנרים, מראה מרהיב מאין כמוהו. משם המשכנו בשביל המתפתל בין סלעים. בהפתעה גמורה החלו ברקים ורעמים עזים. ארובות השמים נפתחו, גשם כבד החל לרדת ואין מחסה. אנחנו בתוך השמורה. הברירה היחידה שנותרה לנו היא להמשיך לצעוד. התעטפנו במעילי גשם, בשכמיות ובנעליים חסינות מים. בנחישות ובזהירות רבה המשכנו במסע הכלל בוץ, ושלוליות מים, שהפכו עם הזמן לנחלים זורמים. לעיתים נאלצנו לשבת בבוץ ובמים, ולהחליק מטה. כדי לא להחליק, נעזרנו במקלות הליכה ואחזנו בסלעים. למדנו שהמים יכולים לחדור כל שכבת הגנה שנשתמש בה; נרטבנו עד לשד עצמותינו. צעדנו בזהירות רבה; כל צעד תוכנן היטב. עוצמת הקבוצה, שהתגלתה כאחראית, מגובשת ומלאת הבנה למצב — מה שגם הוביל לעזרה הדדית — מילאה את הלב בשמחה.
לסיכום, אומנם לא זכינו לראות את השמש, אבל זכינו בחוויה מיוחדת במינה שנחרטה היטב בזכרוננו. לצערי אין תיעוד כי הצפנו את המצלמות.
כשסוף-סוף יצאנו מהשמורה נטפנו מים והיינו מרוחים בבוץ. המתין לנו אוטובוס חם שהנעים לנו את השיבה הביתה.
היינו עייפים אבל מצב הרוח היה מרומם עם הרבה צחוק ושמחה.
מחכים לפעם הבאה.

להתראות,
אריאלה