רגעים של סיפוק, רגעים של התרגשות, משתלבים יחדיו עם רגעים של אימה, המלווה בתחושה של פרפרים בבטן; ממש כמו שם בדרך למעלה, ברכבת ההרים המפלצתית, כשאין לדעת מתי הנפילה מגיעה. אלה מקצת מהרגשות שאופפים אותי בעת האחרונה.

הסיפוק שאני חשה לאחרונה הוא תולדה של הצלחה לעבור עוד ארבעה מסלולים נוספים בשביל ישראל. מתוכם שילבתי בשני מסלולים את בתי ובני. במקטע הראשון, השתתף בני, ערן. הוא השתלב עם חברי הקבוצה. התחלנו את היום ב"תל מגידו" המשויך לתקופת הברונזה והברזל. תקופה שנחשבת לראשית ההתיישבות.

משם נסענו לתחילתו של מסלול הצעידה אשר ברכס הכרמל, החל מ"מצפור עופר" דרך "בקעת מהר"ל". בדרכנו נכנסנו ל"מערת פעמון" והקפנו את "מאיר שפיה", שם סיימנו את היום.

במסלול השני, צעדנו לאורך "נחל דליה" ואותו סיימנו מול "גני הנדיב".

המסלול השלישי היה שונה מקודמיו. בבוקרו של יום, אישי היקר הסיע אותנו לחניון "נחל אורן", צעדנו בשמורה כמעט ריקה מאדם. שקט, שמים כחולים,

מפגשים עם פרות המגוננות על עגליהם הקטנים, וכמובן הנוף הנפלא הנשקף מההר. מאחר שצעדתי בו רק עם בתי, ענבל, שנאותה בשמחה ללוות אותי במשימה. הגענו עד למערות האדם הקדמון, שם המתין לנו בסבלנות בעלי היקר. היה זה מסלול מיוחד בשקט ובאינטימיות שבו. הטבע מחבר אותנו אל עצמנו ואל מי שסביבנו. הוא מסייע לנו לראות דברים ממקום שקט יותר.

המסלול האחרון החל בסיור מרתק בזכרון יעקב. הסיור כלל את היקב, בית הכנסת, בית העלמין, גן טיול זכרון ואת רמת הנדיב, שם השכלנו ולמדנו על תרומתה הרבה של משפחת רוטשילד להקמת מדינתנו.

ואז(!) ירדנו בפעם האחרונה מ"רכס הכרמל", אל מישור החוף, חצינו את "נחל תנינים", וסיימנו ליד "בית חנניה".

בשובי הביתה באותו הערב, הבנתי שקיימת הקבלה בין העליות והמורדות הקיימות ברכס הכרמל, לבין התחושה בה הייתי. כמו הייתי ברכבת הרים מפחידה.

הבנתי שבתקופה הזו אני חיה את חיי בשני ישרים מקבילים. היופי האמיתי של ההרים בטבע, לעומת הפחד שגורמת לי נסיעה ברכבת הרים. הפרחים, הירוק, הלבלוב של האביב שמהול בתחושת ניצחון עם כל מסלול שאני מצליחה לצעוד ולסיים. והשילוב ילדיי בחוויה האישית והמשמעותית הזו שלי. מאידך, הכאוס הנפשי, סוג של פחד היסטרי בכל פעם שעובר עוד חוק דרקוני הפוגע במיעוטים ובנו. אני יוצאת להפגנות מרגישה שם שייכת וגאה. אני מניפה את דגל ישראל, מוקפת באנשים בכל הגילים ומכל הקצוות הפוליטיים כשכולנו מאוחדים בשאיפה אחת, שתמשיך להתקיים המדינה שלנו כמדינה דמוקרטית.



שמגילת העצמאות תמשיך להיות המוטיב המוביל את מדינתנו.
בתקווה לחזרה לשגרה הברוכה,
אריאלה