לרוב, תוכניותיי מתגבשות חודשים רבים לפני מועד יישומן. הפעם יש שותפים נוספים להרפתקה המתגבשת, לכן קיימת תחושת מחויבות רבה יותר לעמוד במשימה. הכול התחיל כשקיבלנו הזמנה להשתתף בטקס סיום לימודי התיכון של נכדתינו המתגוררת בארה"ב. לא היה ספק שלא נוותר על מאורע כל-כך מרגש וחשוב, הווה אומר טיסה מעבר לאוקיינוס. עצם הידיעה עוררה תשוקה עזה להגשים חלום ישן: טיול בהרי הרוקיז הקנדיים. זהו היה גם חלומם של חברינו היקרים שזהו טיולנו השמיני יחדיו, והם נרתמו להגשמתו. מייד נכנסנו למשימת הארגון. ביררנו, תכננו, הזמנו והכנו לנו טיול שעונה על כל מאוויינו. מה שנותר הוא להמתין זמן רב למועד המיוחל.

עד אז החיים המשיכו כרגיל. אני המשכתי לעבוד, צעדתי בשני מסלולים בשביל ישראל בהם צעדנו ממחלף קיסריה דרך רכבת חדרה עד לגשר הצבים בנחל אלכסנדר.

שלא יהיה ספק, גם הטרשת המשיכה להלום בי. ככל שהתקרבנו למועד הטיסה הסימפטומים התגברו וסימני השאלה לגבי מה עליי לעשות עמם. יש לי מחויבות לכל הקשורים. נועצתי ברופאי, שמכיר את הנפש הפועלת, והוחלט להמתין עד שובי ארצה.

ככל שנקפו הימים גברו חששותיי ורציתי להיות כבר אחרי זה בארץ, לדעת שהכול עבר בשלום!

עכשיו אני אחרי ויודעת שההשתתפות שלנו בטקס של נכדתנו הייתה חשובה והיו בה רגעים מרגשים מלאי אושר וגאווה.

הטיול בקנדה היה מושלם. מזג האוויר נאה ונעים ברוב ימי הטיול, לכן התאפשר לנו למלא את כל תוכניתנו במלואה. הנופים עוצמתיים בגודלם וביופיים. ראינו קרחונים, אגמים מרהיבים, מפלים שוצפי מים ונהרות מכל עבר.

המרגש ביותר הוא מפגשים עם בעלי-חיים במקום מחייתם. ראינו דובים שחורים זוללים סרטנים באוקיינוס השקט, דובי גריזלי מרפדים בעשב טרי את קיבותיהם, איילים, אלקים עופות שונים ועוד.

בחלוף הימים השתחררתי מהפחד וגמעתי בעיניי את כל היופי הקסום. כן, נאלצתי ליטול משככי כאבים לרוב. הם עזרו לי לעבור את המסע.

להתראות
אריאלה