כתבתי למשהי ושמרתי אצלי...היום , אחרי הפגישה עם הדיאטנית קראתי את זה שוב....

 אחד הדברים החזקים שיצאו ממני....

כל כך נכון....

לזכור ולא לשכוח!!!! להאבק ולא לסלוח!!!!

להלחם במחלה?
אה ... בטח שאין כח!!!
היא מסובבת אותנו על האצבע הקטנה ואם אנחנו קצת לא מקשיבות לה היא מכה ומכה וזה כואב ברמה מטורפת!!!.
ואז, שנגמר לנו הכח אנחנו נופלות על המיטה מרוסקות והיא גומרת עלינו .... לוקחת אותנו למטה למטה... ומבודדת אותנו מכל מי שאוהב אותנו!!!
השטנית הזאת גורמת לנו להרגיש אפס בלעדיה....
היא כמו בעל מכה כזה .... כשאנחנו מקשיבות לה היא עוטפת אותנו ונותנת לנו תחושה משכרת (משקרת?)
אבל אם רק נרפה ממנה לרגע ונעשה מה שאנחנו באמת רוצות היא תקרע לנו ת'צורה ותגרום לנו להרגיש שאנחנו כישלון אחד גדול....
אנחנו פשוט חייבות להחליט שאנחנו רוצות להפרד ממנה ולא משנה כמה יכאב התהליך וכמה היא תגרום לנו להרגיש זוועה רגע רגע , ארוחה ארוחה , כל צעד שנעשה נגד  החוקים שלה ירגיש כמו טעות נוראית....
אבל רק ככה ... הכאב הזה !! עם התחושה הנוראית הזאת! אפשר לקום לתחייה...
כמו זרע שמרקיב באדמה ובסוף יוצא ממנו צמח חדש!!!!!!

וזה כואב !!! וזה יכאב ! אנחנו רק בתחילת הדרך....
ולפעמים זה מרגיש ממש בלתי נסבל לשאת את זה.... אבל שתינו מבינות כבר כמה רע היא עשתה לנו !!! כמה היא לקחה מאיתנו!!!! איך היא גרמה לנו לשנא ולשקר למי שאנחנו אוהבות!!! איך היא הרחיקה אותנו מעצמנו!!!! איך היא הרגה אותנו.....
אז כן ... אחותי.... לא יודעת איפה את... אני מרגישה שאם אני ממשיכה איתה ככה כבר באמת עדיף לי למות....אז אולי כן כדאי לי להלחם בה ולחוות את הכאב הנוראי הזה כדי להשתחרר ממנה.... להמשיך איתה אני כבר לא יכולה !!! היא גומרת עליי בכל טעות קטנה!!! היא מכה בי !!! בלי רחמים!!!!! 24 שעות ביממה !!! כשבכל ארוחה מתחיל סיבוב חדש!
וזה כבר לא רק כמה ... זה מה ואיך ומתי ואיפה ולמה??? למה עשית את זה וזה וזה
..(אם את רוצה אתן לך דוגמאות מפחידות לאיזה רמה של הלקאה זה הגיע...)
אז אני חייבת לנסות להלחם ! כי אם אני בוחרת להרים דגל לבן אני כבר מעדיפה לבחור במוות....
חיים איתה הם לא חיים !!! הם סבל נוראי שאין לו סוף!!!!
ואני רק בת 24 ... וגם את רק בת...
למה לא מגיע לנו לרצות את החיים?
אנחנו לא זכאיות לחיות אותם???
מה עשינו רע?????

אנחנו לא חיות!!!! אנחנו עייפות , חלשות , מפחדות מחברה ....
גם כשאנחנו כאילו עם כולם אנחנו בתוך הסבל של עצמינו!!!
כמה חוויות חברתיות הפסדת? מכמה אירועים משפחתיים התחמקת?
כמה חלומות גנזת.... והכל לא רק כי לא היה לך כח פיזי.... הרבה פעמים כי רצית לרצות אותה ... להשאר נאמנה לה ולעמוד ב"תורה" שלה אפשר רק בהתנתקות  ... כי הסביבה תפריע... תמחה... תשכנע אותך "לבגוד" בה ...
ואנחנו מכורות אליה.... כמו סם.... כשאנחנו קצת... טיפה.... מתרחקות ממנו אנחנו נכנסות לאטרף.... לא מפסיקות לחשוב איך לכפר ולרצות אותה שוב.... והיא גומרת עלינו!!! מכסחת לנו את הנשמה והגוף ואנחנו ממשיכות לנשק לה את הרגליים ולעבוד אותה ... ממש כמו ע"ז .... בעצם לא כמו!!! זה ממש ע"ז!!!!

להתנתק מזה זה סבל שאי אפשר לתאר במילים!!!!
אבל הבטיחו לי שהתמורה לסבל הזה שווה הרבה יותר מהסבל הבלתי נגמר שבהתמכרות ....ההתמכרות שמביאה אותנו לסוג של "היי" ואבדן חושים עד שאנחנו מתנפצות על הרצפה לרסיסים.... עד שלא נשאר מאיתנו כלום.....

משהי שהיתה שם... כן ... באותו סיוט !!ויצאה ממנו!!! סיפרה לי שבעולם אחר יש חיים!

יפים !!

מהנים!!!

מספקים!!!

כן , אחותי!!! יש חיים!!!!!!!