מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מאת m100
11/10/23 3:33
117 צפיות
שבויה

אני עייפה.... עייפה מהמלחמה.... אני בוכה עליה... היא היתה ילדה שמחה, שובבה , אנרגטית ואפילו לחוצפה שלה אני מתגעגעת....

היא מתה .... מתה במלחמה....נשארו לי ממנה רק זכרונות...וגוויה....

אמרו לי שיבוא יום והיא תחזור....אבל אני יודעת שזה לא יקרה לעולם..,.היא לא תחזור... הילדה הזאת כבר לא יכולה לחזור.... היא מתה....

אבל האם את הנערה השבויה ,שצורחת בדממה אוכל יום אחד להציל מהשבי?

זה הרגיש כל כך קרוב... נמצא פתרון! נמצאה מסגרת שהיתה מוכנה לעטוף , לרפא , ולהחזיר לי את החיים!

זה היה אמור להתחיל מחר...

אבל אז התחילה המלחמה ... 

תגובות

אוי, יקרה, באמת מצער ומתסכל. בתקופות כאלו מלחיצות וקשות דווקא חשוב במיוחד להיות במסגרת טיפולית. אני מקווה שבקרוב תוכלי להתחיל שם במלחמה האישית שלך מול הפרעת האכילה, ביחד עם כל העזרה שנדרשת, ועם אמונה שזו מלחמה שבהחלט אפשר לנצח בה ולהחזיר את חייך לעצמך. 

failure
12/10/23 13:50

מאחלת לך שתוכלי להתחיל בקרוב ממש ושזה יעזור לך ❤️

משהי38
17/10/23 0:52

היי,

אפשר לשאול איזו מסגרת? 

אני גם הייתי אמורה להתחיל וזה מתעכב בעקבות המלחמה..

(אולי נוכל לתמוך אחת בשניה עד אז..🙃)

קוקיס
31/10/23 14:10

היי ,

אני גם מרגישה שזה לא פייר בגלל המלחמה לא להתחיל כי להיפך,המלחמה היא רק טריגר להחמרת המצב,

אבל אני זוכרת כמה כוח ישלך,

ושתדעי שבזכותך אני עוזרת לעצמי,

אז יש לך כוח להחזיק,

שולחת חיבוק