שלום חברים 

לכאורה צריך לשאול "מדוע בכלל קיימת בעיה לחולים כרונים לקיים אימוני כושר?"

ובכן השאלה טובה כי בפועל אין בעייה כלל וכלל, השאלה היחידה שקיימת היא המינון.

חבר טוב שלי, "בעיות לב" הוא קורא לזה...עבר התקף לב ושלושה צינתורים..

לזכותו וחובתו יאמר כי למעט הפסקות קצרות הוא לא הפסיק להתאמן בריצות ובמכון הכושר

עד ש...לפני פרק זמן קצר חטף התקף לב שני והפעם קשה, על האופני כושר, למזלו היו מתעמלים נוספים

שהזעיקו אמבולנס ומשם לחדר המיון באיכילוב המוכר והטוב...

מעט אחרי, כאשר ביקרתי אותו הוא הבטיח שדבר ראשון שהוא יעשה אחרי שישתחרר יהיה לחזור בהדרגה לאימוני הכושר.

שוחחנו הוא ואני ארוכות על הסיכון שהוא לוקח במאמץ הפיזי הרב הכרוך בתכנית האימונים שלו לצד מצבו הרפואי הרעוע

איני רוצה להתיש אתכם בפרטי השיחה ותוצאותיה, השאלה החשובה היא: איך צריך לנהוג חולה טרשת עורקים כרוני

בכל הקשור לאימוני כושר ופעילות פיזית?

ובכן, אני אישית מתאמן עם מאמן כושר אישי, 2 עד 3 פעמים בשבוע, ובנוסף משתדל ללכת פעמיים בשבוע כ 45 דקות.

את המינון הזה קבע לי מאמן כושר שזהו תחום התמחותו. 

והאמת זהו המשפט החשוב ביותר בפוסט זה. גשו למאמן כושר מוכר ומקצועי, והתייעצו איתו.

הוא יבקש מכם מכתב מהרופא שלכם ובוא המלצה לקיים כן/לא פעילות פיזית ובמינון מבוקר.

לאחר מיכן מאמן זה יבנה לכם תכנית עבודה לאימונים מבוקרים בתחילת הדרך וחופשיים יותר בהמשך.

אני ממליץ לא להתעלם מהמלצות אלו, במיוחד בגילאים 50 - 60 פלוס. הגוף כבר אינו צעיר 

ואחרי הכל אני ממליץ בחום להכנס לעולם הספורט והכושר, חדוות האימונים וההרגשה אחרי שוות כל רגע

אשמח לשאלות ותגובות

יוסי 

[email protected]