נושנוש יקרה, קבלי חיבוק מכאן, אני יודעת כמה קשה לסבול מכאב טעטד יותר קשה כאשר הסבל שלך "שקוף" והאנשים הכי קרובים לך אינם רואים אותו ומתייחסים אליו. לגבי הרגליים והברכיים האם יש למישהו מושג למה יש לך כאב?, האם יכול להיות שמדובר ב"כאבי גדילה"?, האם את עוסקת בספורט מסוים (לפעמים מאמץ יתר משפיע על הרגליים). אני שואלת אותך מאחר ואינני מבינה מדוע אם את ככ פוחדת ממחטים הטיפול שנבחר עבורך הוא דיקור. ככל הידוע לי ניתן לטפל בכאבים בדרכים אלטרנטיביות אחרות כמו עיסוי שיקומי, פיזיותראפיה/ הידרותראפיה (טיפול במים)/ ספורטתראפיה ועוד ועוד. בנוסף, אין שום חובה לדקור בכף הרגל. חשוב שתדעי זאת כי אם הגורם לפאניקה הוא סוג הטיפול שאת מקבל ניתן ואפשר בהחלט לתחלף אותו. בנוגע להורייך, אני מבינה את תחושת הבגידה והנטישה שאת חובה ומצד שני מי שלא חווה התקף פאניקה לא תמיד מבין את המשמעות שלו ועד כמה הוא קשה ולאיזה סבל הוא גורם. נסי ליצור שיחה עם ההורים בזמן שיש להם זמן והם פנויים (לא "על הדרך" כשאמא עסוקה) ולהסביר להם. בנוסף, את יכולה לפנות ליועצת בית הספר ולקבל ממנה סיוע בתיווך הרגשות שלך עם הורייך אם אינך מרגישה שאת מצליחה להעביר להם את המסר. ודבר אחרון, כדאי לפנות לטיפול רגשי, לפעמים המקור לכאב הוא רגשי ...וכן, במסגרת זאת אצל אדם שמומחה גם בשיטות טיפול כמו היפנוזה ואי אמ די אר ניתן ללמוד להתמודד עם כאב באופן שעשוי להפחית אותו באופן דרמטי. מה דעתך?