חלום שהפך לסיוט
אהבה הייתה כל חיי החלום החם ביותר שיכולתי להאחז בו ,
החלום הטוב ביותר שכל ילדה יכלה לחלום עליו
אבל זה לא היה פשוט חלום שעבר בלילה אחד , הוא היה תמון בתקווה , אמונה.
ותקווה ואמונה עמוקה לא עוברת בלילה אחד כפי שחלומות נוטים לעבור
ואיך החלומות הבהירים ביותר שלנו הופכים לסיוט שלנו?
איך התקווה והאמונה הופכת לייסור שמשאיר אותך בתחושה כלואה במקום ?
לא , זה לא היה חלום מהאגדות שאתם מכירים
לא סיפור דיסני קסום
או הנסיך על הסוס הלבן
זה היה חלום , תקווה ואמונה שהייתה מבוססת על אנשים שלא האמינו בה.
תמיד אמרו לי שאהבה לא קיימת , שזה שקר שזו אשלייה
שזה ...סיוט
אבל מילים לא היה הדבר היחיד
החיים ניסו לומר לי את אותו הדבר או ניסו ללמד אותי דבר אחד או שניים על אהבה
החלום שאני חולמת ,
ואיך הוא הפך לסיוט?
כמו ספר מלא בדפים שחורים שאתה מוכרח לנסות לקרוא בכל יום מחדש
ללא מילים , ללא סימנים
רק דפים ריקים שחורים וחשוכים
שאתה "קורא" וצריך להבין הכל מכלום.
להבין שאין פה דבר אבל זה הסיפור.
לא האמנתי
תמיד אמרתי זה שקר
אלו סתם דפים שחורים שאתם מאמינים בהם
אבל בכל יום שעובר העיניים מתעייפות
הראש לא עובד עוד
הנפש תשושה
ואתה מתחיל להשתכנע שאוליי זה ספר שבאמת קיים
שהדפים השחורים האלה הם הסיפור
כלום ושום דבר .
וכלכך האמנתי שישנו סיפור מרשים
שאצליח למצוא את המילים .
והתסכול עלה .
אוחזת בספר השחור הזה שחשבתי שהוא סיפור שלם בהמשך עוצמתי ומעמיק
בידיי המצולקות
והדמעות החונקות
ומבינה שכל הזמן הזה ניסיתי לקרוא משהו שלא קיים
ולא אוליי כולם לא צדקו
שאהבה היא שקר .
אשלייה .
האמונה והתקווה הרבה יותר עוצמתית
אבל עכשיו המחשבה היא שלא מגיע לי לאחוז בספר כה מרשים שנקרא אהבה ולקרוא לו שלי
כל פעם שאני מנסה לרשום אותו המילים מתפספסות
הסיפור ערוך
הסיפור נכתב על ידי אחרים
או שפשוט הכל מתפשל
אי אפשר לקרוא לו ספר
אלא סתם עוד פתק עלוב שאפשר לתלות על המקרר ולזרוק מחר
כן אני
נכון שלכולנו מגיע אהבה
אבל האם כולנו יכולים לקבל אותה ?
ואני מתכוונת לעובדה שאוליי גם אם אני נותנת את כל העולם שלי עבור אדם
גם אם אני "מאמינה " , אוליי בחיים הללו אני לא מסוגלת להראות את עצמי לעולם הזה ואף אחד לעולם אז לא יכיר את העולם הזה שנקרא "אני" ולא יוכל לעולם לאהוב אותי
אני לא מתכוונת למילים
אני לא מתכוונת לחיבוק רגעי עם שקט סוער
אני לא מתכוונת לכסף
אני לא מתכוונת לשיחה חד פעמית
אני לא מתכוונת לסקס
אני לא מתכוונת ללהיות נוכח
אני מתכוונת
לחיבוק חם וצמוד
לדברים הקטנים במעניקים אפילו ניצוץ רגעי ביום למישהו
לדמעות שזולגות יחד עם הדמעות של מישהו שאתה אוהב
ללהמשיך לאהוב באופן ההתחלה ועד הסוף
ל הקשבה שקטה ולהקשבה המתמלאת בשיח מעמיק עד לצלקות העמוקות והמפחידות ביותר
לאחוז ביד אחד של השני גם כשה חשוך ודבר לא נראה אבל לאחוז בעובדה שאנחנו לא לבד בדרך הזו
לזכור את הדברים הקטנים שמעניקים אחד לשני אור לחיינו ולהעניק אותם אחד לשני רק כי" זכרתי שזה מה שאתה אוהב"
ללמוד להיות אנשים טובים יותר יחד וזה לא המסלול היפה ביותר אבל לדעת שאנחנו יכולים להיות המורים הטובים ביותר אחד עבור השני וללמוד את השיעור הזה יחד זה לא בוחן בודד או תחרות ציונים
ברגעים האפלים ביותר לאחוז רק קרוב יותר
המבט הכנה והנוצץ שנשאר ברגעים הכי לא צפויים
כנות
ל זה שזה אזור ללא כל סוד אנחנו רושמים את אותו הספר יחד איזה סיפור יש לנו אז עוד להסתיר
כבוד לא משנה מה משתבש מה נהפך לקושי אבל כבוד הוא הקרקע שלנו ואיתור מגיעה האהבה גם
זה לשמור על כל הבטחה כאל מנעול ולתת ערך למילים שלך
הרשימה יכולה להמשיך לספר שלם
אבל את מי זה מעניין ?
זה מעניין אתכם?
או שאתם מרגישים שאתם מזדהים איתי?
כמה מפחיד זה להיחשף
ואני לא מדברת על ערום
אני מדברת על הנפש
על הלב
לחשוף אותו גם מדמם וגם שבור מודבק בפלסטר בשם "תקווה ואמונה" ולומר זה מספיק
אבל אתה רק מלא בפחד שאתה תיכשל במבחן הזה
שאוליי הלב שלך מסוגל לאהוב המון כלכך אך לעולם לא להיות נאהב
הפחדים מונעים ממך לדבר
המחשבות מוציאות אותך מדעתך וההווה שלך
אתה לא מצוי ברגע יותר
אתה לא מסוגל להציג את עצמך כראוי לעולם הזה
אז אתה לא מקבל שיט
אתה לא יכול להיות נאהב כי אתה פוחד
אתה יכול רק לתת
זה מרגיש כמו משחק מיותר עם החיים
הייתי אומרת שאני מרגישה שבורה
אבל איך בן אדם יכול להיות שבור ? אם אינינו רהיט שניתן להדביק אחרכך
אז מה אני ?
עצובה
מתוסכלת
כאובה
עייפה
ואוליי המחשבה זה שאין בי עוד אמונה או תקווה אבל זה לא נכון
הבעיה שיש לי יותר מדי ולפעמים זה המתכון לכאב תסכול ועייפות שכזו
לפעמים המילים שאנשים אומרים לנו באמת נשארות כ צלקת בלתי נראת בנפשנו שמתחילה לצרוב יום בהיר אחד
"אני פישלתי" " אני דיברתי יותר מדי" "אני מדברת יותר מדי אני נשמעת אגואיסטית " " אני חוששת שאני לא מצליחה לשאול מספיק" "אני לא מתנהגת כמו שהייתי רוצה מולו"
זה לא נגמר
שרי מתנדבת ער"ן
לאהוב ולהיות נאהבת חזרה, לתת ולקבל ללא חשבון, להיום שם אחד בשביל השני, לחטש משמעות בקשר, שאת משמעותית ואהובה כפי שאת מעניקה, כל זה קיים. זה לא שיש את זה לכולם וכל הזמן, אבל זה לא חלום בלתי אפשרי.
לשאלה איך משיגים את זה, זה יותר מורכב.
לפעמים זה פשוט מתרחש בספונטניות ובקלות.
לפעמים לא.
חשוב לבחור את האדם הנכון, המתאים, זה שמסוגל להעניק לך כםי שאת רוצה לקבל ולהעניק לו.