זו שאלה שאני לא חושב ששאלו אותי. ואם כן, מלמלתי איזשהי תשובה גינרית על כך שהכל בסדר.

התחושות הן קשות. עמוקות. כמו פיר ביוב שאין לו סוף ואני לא מפסיק להביט בו.

מחסום הדמעות לא נשבר. אני רק רוצה לבכות. להתפרק ואני לא יודע איזה אני בתוכי חוסם את זה.

אולי האני שיודע שאת מה שאני אפרק עכשיו, לא יהיה מי שירכיב.

שלחתי הודעה לסטוץ ישן. איך היא ידעה לשאול מה קרה? למה היא התכוונה? היא יודעת שאני בסחרור רגשי? היא יודעת שחצוצרות האפוקליפסה שבתוכו מזמנות את הסוף?

לא. די מהר הבדיה של הדאגה וההכרות הוחלפה במענה על בן זוג קיים.

מי עוד פגש אותך אני שואל. מי עוד ראה אותך כשאתה למטה? יש מישהו שזוכר אותך כתעתוע מבעד לתחתית הבקבוק?

התחושות הן קשות. עמוקות. רוחצות אותי במשהו שאני לא רוצה לחוות. יחד עם זאת אני מלקק את הכאב. כמו קנאי דתי ששורף את בני משפחתו הכופרים. אם אני אשתעבד לתחושה הזו, אולי תהיה לי מחילה וגאולה.

איך הגעת לזה, שהמעט שעשיתי, שהיה לכל כך הרבה, מפנה לי גב. איך מהיד המחליקה את החיילים על הלוח, הפכתי להיות החייל על פני הלוח.

אני תוהה, איפה עוד יבזו אותי בהמשך הדרך. הו מטומטם שכמותי איך העזתי. אתה מתכלה!! אתה בר חלופה!! אתה! לא! משנה!

הפכתי לנטל? הפכתי ללא רלוונטי? אני צועד בצעדים לבלתי רלוונטיות? כל זה אמיתי? או שזה קורה אצלי בראש?

למה אתה מצפה שאם תקרא לעולם, הוא יעמוד דום לצרכים שלך? העולם לימד אותך פעם אחר פעם, שאתה הראשון שיזרק לאש. אתה הראשון שישאר מאוחר.

המשפחה הקרובה שלך בחרה - לא בך.

החברים בחרו - לא בך.

העולם כל פעם מחדש - בוחר. לא בך.

אתה משחק משחקים ולא יודע להפסיד.

למה אתה חושב שהכישלון הזה הוא סוף העולם? מאגו? שכולם עושים לך מהלכים מעל הראש?

אני יודע כמה אתה אוהב את מה שאתה עושה. אני יודע כמה זה חשוב לך להיות נוכח בחיי האנשים שלך. אבל תדע, יכול להיות שאתה לא עושה מספיק טוב. יכול להיות, שאתה פלופ.

בוא נודה באמת, אתה יותר קרוב לפלופ מהצלחה.

אז תזרוק עוד חכה. לעוד לשעברית. הפכת למטרד. אבן בנעל. הנעל תשאר, אתה תזרק. כל מעשה ידייך ימחה כלא היה. זכרון כהיערת שוליים במקרה הטוב.

והתוכניות שלך ליום שאחראי? אמינות כמו זונה במנזר. ברגע שתצא לרחוב, אתה תביט בעולם דרך אותה תחתית של בקבוק. בין שגעון לחלומות. אתה תראה את הרגעים חולפים לידך. נעלמים כמו גלים על החוף. 

הרי מי בעולם הזה חשב שתגמור אחרת? היה מישהו אחד אובייקטיבי שחשב ככה?

שים לב בטלפון. אין עדכונים הוא אמר. אתה עזוב. לא משנה. אתה תקרוס פנימה, תעלם כלא היה.

איך הדמעות עדיין סגורות מאחורי מסך ברזל. כבד לי להחזיק את זה.