פרשת שלח - תייר או מרגל?
מָה הַהֶבְדֵּל בֵּין תַּיָּרִים לֶמְרַגְּלִים?
וְאֵיךְ הַתְּפִיסָה – שֶׁאָנוּ מְסַגְּלִים,
מַשְׁפִּיעָה עַל מָה שֶׁאָנוּ מִסְתַּכְּלִים?
.
הַתַּיָּר מְחַפֵּשׂ – אֶת הַדְּבָרִים הַיָּפִים,
תַּרְבּוּת, נוֹפִים וְחוֹפִים.
בְּעוֹד הַמְּרַגֵּל מְחַפֵּשׂ אֶת הַחֻלְשׁוֹת,
וּמָה עָלוּל לְהַקְשׁוֹת,
עַל מְדִינוֹת כּוֹבְשׁוֹת.
.
הַמְּרַגְּלִים הָיוּ אֲנָשִׁים טוֹבִים,
שֶׁרָאוּ אֶת עַצְמָם כַּחֲגָבִים.
כְּשֶׁזֶּה מָה שֶׁהֵם חוֹשְׁבִים – שֶׁהֵם שָׁוִים,
מָה הַפֶּלֶא שֶׁהֵם טוֹעִים וְסוֹבְרִים,
שֶׁלְּכָךְ גַּם אוֹיְבֵיהֶם אוֹתָם מַחְשִׁיבִים?
.
חֵטְא הַמְּרַגְּלִים – זוֹ הַפַּרְשָׁנוּת הַשְּׁלִילִית,
מִי שֶׁמִּתְמַקֵּד בַּצְּלָלִית,
תָּמִיד רוֹאֶה דְּמוּת אַפְלוּלִית.
וּכְשֶׁזֶּה נַעֲשָׂה – בִּשְׁלִיחוּת כְּלָלִית,
וּמַשְׁפִּיעַ – עַל הַחְלָטָה גּוֹרָלִית,
זוֹ לֹא סְתָם עוֹד - עֲבֵרָה פְּלִילִית.
.
הַמְּרַגְּלִים רָצוּ אֶת הָרוּחָנִי – וְלֹא אֶת הַגַּשְׁמִי,
אַךְ הוֹבִילוּ – לְאָסוֹן לְאֻמִּי.
כַּמָּה הַיֵּצֶר עַרְמוּמִי,
"לְשֵׁם שָׁמַיִם" – הוּא אוֹמֵר לָאָדָם לְהִשְׁתַּעְבֵּד לַ'עַצְמִי'.
.
אָנוּ צְרִיכִים לְתַקֵּן אֶת הַגַּשְׁמִיּוּת – לֹא לִבְרֹחַ,
לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם – בֵּין חֹמֶר לְרוּחַ.
גַּם כְּשֶׁלֹּא נוֹחַ,
צָרִיךְ בָּתּוֹכְנִית הָאֱלוֹקִית לִבְטֹחַ.
וּלְנַסּוֹת בְּכֹל הַכּוֹחַ,
לְיַשֵּׂם אֶת הַתַּכְלִית – וְאַף פַּעַם לֹא לִשְׁכֹּחַ.
.
הַתּוֹרָה מְלַמֶּדֶת – אֶת חֲשִׁיבוּת הַדִּמּוּי הָעַצְמִי,
כִּי אָנוּ רוֹאִים אֶת הָעוֹלָם הַחִיצוֹנִי,
בְּמִשְׁקֶפֶת – הָעוֹלָם הַפְּנִימִי.
הַאִם נִתְמַקֵּד בָּרוּחָנִי אוֹ בַּגַּשְׁמִי?
נִתְבּוֹנֵן בְּאֹפֶן אַרְצִי אוֹ שְׁמֵימִי?
בְּאֹפֶן גְּלוֹבָּלִי – אוֹ נְקֻדָּתִי וּמְקוֹמִי?
.
וְאוּלַי הַמֶּסֶר הָעִקָּרִי בְּפָּרָשָׁתֵנוּ,
הוּא עַל הַצֹּרֶךְ לְשַׁנּוֹת – אֶת זָוִית רְאִיָּתֵנוּ?
לִרְאוֹת אֶת הָעוֹלָם כְּתַיָּר – וְלֹא כִּמְרַגֵּל,
וְלַשְּׁלִילִיּוּת – אַף פַּעַם לֹא לְהִתְרַגֵּל.
וְאִם רַק נְשַׁנֶּה – אֶת צוּרַת הַמַּבָּט,
נְגַלֶּה נוֹף מַדְהִים – שֶׁלְּעֵינֵינוּ נִבָּט:
"אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ".
תגובות
אינטרוספקטפובי
פירוש לשיר: פרשת שלח – מרגל או תייר?
.
השיר מתחיל עם השאלה:
מה ההבדל בין תיירים למרגלים?
ואיך התפיסה שאנו מסגלים,
משפיעה על מה שאנו מסתכלים?
.
ואז השיר מסביר, התייר מחפש את הדברים החיוביים והיפים.
תרבות, נופים, חופים.
בעוד המרגל מחפש את הדברים השליליים, נקודות תורפה, חולשות, איך לפגום בלכידות החברתית וכו'.
יכולים להיות שני אנשים שהולכים למדינה זרה, באוטו מטוס, אותם מקומות, אך הם מסתכלים על דברים שונים לגמרי.
.
המרגלים היו 'אנשים', זו מדרגה רוחנית גבוהה.
ובכל זאת, נפלו ממדרגתם.
ויש לכך לפחות שתי סיבות:
1. "וְשָׁ֣ם רָאִ֗ינוּ אֶת־הַנְּפִילִ֛ים בְּנֵ֥י עֲנָ֖ק מִן־הַנְּפִלִ֑ים וַנְּהִ֤י בְעֵינֵ֨ינוּ֙ כַּֽחֲגָבִ֔ים וְכֵ֥ן הָיִ֖ינוּ בְּעֵֽינֵיהֶֽם".
המרגלים היו אנשים גדולים, אך הם ראו את עצמם כקטנים ביחס לבני הענק.
הדימוי העצמי שלהם היה נמוך ולכן הם חשבו שהם פעוטים ביחס לענקים ולכן בטח גם הענקים חושבים שהם זעירים.
ומשם נפלו לחרדה וחטאו לשליחותם.
2. המרגלים העדיפו את הרוחניות במדבר, שם יש להם מן, לחם מן השמיים והשם מספק להם את כל צורכם.
אז בשביל מה הם צריכים להיכנס לארץ ולהתחיל לעבוד ברמה החומרית, לחרוש לזרוע וכו' כדי להוציא לחם מן הארץ?
הם חשבו שעדיף להיות מנותק מהחומריות, במדבר, בחיבור רוחני אלוקי.
ולכאורה, הייתה להם כוונה טובה, למה הם נענשו?
כי הם פעלו נגד רצון השם, היצר הרע ערמומי מאוד ומצייר לאדם את החטא כמצווה, זה לא בשבילך, ל"שם שמיים", בשביל שתוכל להתעלות ברוחניות אתה צריך לפעול בצורה אחרת ממה שהשם ציווה.
וזו הייתה נקודת הנפילה שלהם.
כמובן שיש עוד הסברים עמוקים יותר, אך השיר הציג רק את שני ההסברים האלה.
.
השיר ממשיך ומסביר שאנו צריכים לעשות את רצון השם, לא לברוח מהגשמיות אלא לחבר אותה לרוחניות.
זאת אומרת המטרה שלנו היא לא להיות נזירים בודהיסטים שנמצאים בהרים מנותקים מהאנושות ומהחומר עד כמה שאפשר.
המטרה שלנו היא לקחת את החומר – ולקדש אותו.
אלוקים ברא שמיים וארץ, מציאות רוחנית וחומרית בעולם.
וכך גם באדם, שבו זה מתבטא בחלק חומרי - גוף.
וחלק רוחני – נשמה.
אם המטרה היא להיות מחובר רק לנשמה, אז לא היה צריך את הגוף.
המטרה היא להפוך את הגוף ככלי לנשמה.
להשתמש בחומר – כאמצעי לרוחניות.
וכשאנו עושים את זה, אנו עושים "שלום" בין החומר לרוח, וכך מושגת השלמות בעולם.
הנפילים, לפי המדרש, היו מלאכים שירדו לעולם הזה.
מלאכים הם סוג של רובוטים רוחניים בדרגה רוחנית גבוהה, אך ברגע שהם ירדו למימד הזה, שבו יש חומר ויש בחירה, הם הושחתו מאוד ולא הצליחו להתגבר על היצר.
אז המרגלים תהו, אם הם לא הצליחו, איך אנחנו נצליח?
עדיף לנו להתנתק מהחומר, במדבר.
.
אלא ששוב זה הדימוי העצמי הנמוך.
האדם, נשמתו גבוהה מהמלאכים, הוא אומנם מורכב גם מגוף חומרי ולכן לא רואים תמיד את מעלתו את הרוחנית, אך מעלת האדם הרבה יותר גבוהה מהמלאכים.
לכן הוא מסוגל לעשות מה שאף נברא אחר לא יכול לעשות, כולל המלאכים – לתקן את העולם.
.
וגם כשאדם לא יודע איך, הוא צריך להאמין בתוכנית האלוקית, יש הרבה דברים שנסתרים מעינינו ונבין בהמשך.
אך אם אדם יודע שיש אלוקים, שהוא אינסוף, שהוא רוצה להיטיב איתו – ובירר ואימת את כל יסודות האמונה, הוא צריך לבטוח בתוכנית גם אם הוא לא מבין אותה לגמרי.
.
האמת שמה שמפליא זה לא מה שאיננו מבינים, אלא שאנו בכלל מבינים משהו.
כי התפיסה המוגבלת שלנו לא יכולה להכיל אינסוף, בחסדו של הבורא עלינו הוא נתן לנו את האפשרות להבין חלק מהתמונה.
אך את התמונה השלמה?
נבין רק בסוף.
ואז נגלה – שהכל היה לטובה.
.
השיר ממשיך ומסביר שהתפיסה שלנו על המציאות, הפרשנות שלנו, היא זו שקובעת מה נראה בעולם.
ושאולי המסר העיקרי בפרשתנו, זה שאנו צריכים לסגל לעצמנו זווית ראיה של תייר ולא של מרגל.
ללמוד לראות את הדברים הטובים והחיוביים ולא להתמקד בשליליים.
ואם רק נסתכל כך על העולם, נראה שה"ארץ" זבת חלב ודבש.
.
שנזכה בעזרת השם ליישם את המסר הזה, שבת שלום עם ישראל!