שלום. שמי דניאל ולך, ואני כותב ספרות כבר שנים. בנעוריי כתבתי סיפורים קצרצרים באופי חלומי מפחיד ומצחיק. בשנים האחרונות אני כותב הרבה שירים בכל סוגי הנושאים, בעיקר באופי אסוציאטיבי. מדי פעם מנסה לכתוב שוב סיפורים קצרים, לפעמים באופי שמדגיש עלילה מורכבת ולפעמים באופי של מורכבות רגשית. אני שולח לכם מחרוזת של כעשרים שירים נבחרים מבין השירים שלי, ואחריהם כמה סיפורים שכתבתי: אחד ישן ומעשי עם פנטזיה, ואחריו כמה חדשים. אודה לכם אם תעיינו בקטעים, תביעו דעתכם ותחשבו אם לפרסם אותם.

שיר 1: שיר פילוסופי על העולם

נולדתי כמתחדש לתוך הדברים שידעתי. נטמעתי בתמונה מושלמת.

הסגול צרם דרכי, והאדום בער לאיטו בפנימיותי.

כשנגעתי, גופי אותת.

הים כאישה סוחפת את העיר העולה כאש, כשילדים עשו דמויות פלאיות קטנות.

שמעתי בי מלים חזקות על העולם. המכונה האטומה נעלמה.

היום התרוצץ לעברי בתמונות מפתיעות. לעסנו רגעים שעברו. האדמה נפלה עלינו.

שיר 2: שיר פילוסופי על האדם

מבקש בן אדם מאלים

להועיל לו לדעת תחושה

להגיע לגעת מלים

כבפנים בתמונה הישישה

מימים בם נפתח לאורו

נשלמים בו נופים לשקרו

אך בליל השואל לתוכנו

לא ישלה מעינו דמיונו.

שיר 3: שיר פילוסופי קצרצר

גלי לי מתי בראת אותי

ואוכל למות בשקט.

שיר 4: שיר על חיפוש עצמי

אני נוסע אל עצמי

ברכבת התחתית

מחזיק מפה ביד

ופנס בכיס ללילה

הבטחתי לבקר את עצמי

לפחות פעם בשבועיים

לבדוק איך אני מסתדר

וכשאני מבטיח, אני מקיים

הדרך ארוכה

ועיניי התעייפו

אבל אני ממשיך לנסוע

ומתחיל להרגיש אותי בעצמותיי

אני נרדם ומתעורר ורואה

שעברנו את התחנה

ואין דרך חזרה

והכרטיס שבידי הוא הלא נכון.

שיר 5: שיר קצר על אהבה וגעגוע

כששלחת לי

גלויה כחולה כים

כמלאך נסחף בעיצבונו

שלחתי לך

בחיוכי הרך

אהבה שאין לה סוף.

שיר  6: שיר מיתי

היא ישבה על הר גבוה, הגבוה בעולם, אולי ביקום.

שער הרעמה שלה בער וכבר מילא את כל השמיים באש ישנה.

היא נזכרה שהייתה לידה שרק יושבת כל היום ומלקקת גלידה בטעם תות שדה.

אחר כך חשבה בראשה האצילי, מה זה משנה אם היא כזאת או כזאת,

אם היא בכל מקרה לא מצליחה להבין למה כל כך אוהבים אותה.

שיר 7: שיר ערש באופי זוועה

שני ילדונת

שנת ישרים

לילה גדול

יעטפך בשמיכה.

זאבים גדולים

ישירו צורמים

יפרשו זרועות

יעטפוך לטריפה

כגברים קרמיטים

ששרים ביחד

שייתנו חייהם

ומותם לאהבה

והורים רוחות

יסתכלו מלמעלה

וישירו בלעג

נדנודך בעריסה.

שיר 8: שיר אהבה מעורערת

כשתבגדי בי

אעוף אלייך בשמלות לבנות

מן החוף הבוער של תשוקתי

אתהפך כחול בין מיטות

עם מנגינת אבל ברקע.

שיר 9: שיר-אבל הזוי

לאבי היה שעון זוהר על יד הדופק

ולי היה שעון קטן

ולבן מכסה את החושך באופק

וההזיות באות בעתן

והוא עושה מעשה שלא הספיק לעשות

וטוען טיעון שלא הספיק לטעון

ועושה אותו בתנועות מעושות

עד השעה האחרונה שהוא רואה בשעון.

שיר 10: שיר דתי

אימא אישה טובה

מקדשת על הנרות

עפעפיה כבדים ומאדימים

מוציאים אור בראשית

דואגת וחומלת כאלוהים

פורשת ידיה לקדושה

ניגון עתיק ועמוק

מעיניים עייפות ואוהבות.

בתוך העולם רצינית

בגיחוך לכישלון דאגנית

עפה ברקיעים עליונים

כוח זורח מהפנים.

שיר 11 :  שיר באופי פלאי

ראשן עצבני נעלם במים

שסופרו ע"י אנגלי תימהוני

וכמו לייזרים יצאו משערותיו

והקפיאו תמונה כאנדרטה מדעית

ראשן עירוני עם כובע מקומט

טייל בעיר הסואנת חוכמה

עיניו השחורות התעמקו והתפלאו

להבין את העיר החכמה עד אימה.

שיר 12: שיר מחאה קצר

בדת מדברים על אלוהים

ומה עם המסורת היפה?

במין מדברים על האברים

ומה עם שאר הגופה?

שיר  13: שיר אהבה

היא בובה קטנה וחמודה

בוערת מרוב מתיקות

היא גוף בולט לידי

שונה מכל היקום

היא מתפרצת חזק ומהר

וחודרת עמוק ללב

בנביעה שפועמת בלי הרף

ואת כל העולם ממלאת.

שיר 14: שיר קצר ומפתיע

סימה תלתן שלוש

לומדת מחשבים בראש טוב

באר עמוקה פועמת בבטנה

אכבה לה ת'אור לפני השינה.

שיר 15: שיר פילוסופי אסוציאטיבי

מדענים יללו כחתולים

נדנדת החיים והמוות נעצרה

ונדנודה השלישי העלה את הרעל

שיצר גידול סרטני במוחי

האישה שנראית כמוטציה קפואה

פוסלה באנדרטת האדם הקדמון

וטיפות של שנאה נפלו למבחנה

כשאנשים במעלית הפכו לצינורות ביוב.

שיר 16: שיר מחאה

במגרש כדורגל עליון נבלות

עובדות על בני אדם בעיניים

כחולה מלקקת גלידה בלילות

פושע פוצץ גלגל באופניים

עיניים אחרונות אומרות ברוך

שמה שארצה ירצו מכריי

ולכן איש בכובע הפך לי לשרוך

ולא אוכל לתת באבריי.

שיר 17: שיר באופי יפני

אלף פנינים ופנינה

שמרתי בשקי

לעת מצוקה

עתה אחכה

שתהיה מצוקה.

מר לבך

כיין מר

לשמח לבב אנוש.

כל היום

תהגה שירתי

רק בך.

לבי

שר לך את שיריי

לעת ערב

שמחתי לו שמעת.

אלף פנינים ופנינה שיריי

שמרתים בשקי

לעת מצוקה.

שיר 18: שיר אהבה מרגש

כשאת ישנה

את נראית כמו גוזל

גוזל עייף עם ראש כבד

נופל לתוך רכות

בתקופה פרהיסטורית.

שיר 19: שיר אהבה

חמודה, עדינה, שמחה ורגישה

דיברנו בספרים, בחיי ובאישה

קניתי מתנה ודאגתי כשאנושה

געגועיי עזים כמלה קדושה

 חברה מלאה שלווה וחוכמה

אדאג כשתיתקף פחדים ואימה

נסעד ביחד ואביאה לנמנומה

טובה הייתה אלינו אמה

שיר 20: פואמה

אליפלט בא שוב משחייה וצלילה/ויקרא על אורות מספרון קבלה/וילך אל אמו שכבסיה תולה/עם המים משקה הנודד ביהודים.

ויחשוב לרגעים על צבעים בשפה/תבניתם הקלה וישרה מה יפה/ויפרוש ויטייל אל חורשה שעייפה/

ויתעה בין עלים שדמעה מורידים.

כששיחק בחולות נשמתו הוא עכר/איך הים צורתו בלשוננו זכר/בדיבור הקדום התעמק, אף נזכר/שגליו נשיים, בתמיהה סוד סדים.

ותופיע בינות קרני שמש הדמות/השוטר השחור בקללה כי ימות/וישקע בעולם החשוך אין כמות/ויישנה תדמיתו בובת עץ וזרדים.  

נחום תקום עצל, בובת עץ שכמותך

הנה שעון צלצל, לך רוץ לעבודתך.

בנעורי הורתו היא יצאה בבקרים/מתרוצצת בין אינסוף דשאים אדירים/ותקטוף לה פירות סגלגלים ששרים/ותחלק לידידים, גם תצחק כילדים.

היא חולת הסרטן המזמרה מבטנה/אל גובהי השמיים כשתם אובדנה/ותכין היא מכתב שנרטב מעינה/

חיוכי האלים לה בטבע מודים.

כשעברה אל העיר, הפנים מתקשים/ותראה שזרים עוד כל הברנשים/מפלצות שם קופצות מt.v. לכבישים/ כקסמים אט נמוגו זמנים מיוחדים.

וימלאו החמסין אז עוצמות מאפילות/שככלי תקשורתי התחושות בן כלות/רמזורים שלגונים מתארכים כמו מקלות/ונערים בין אוזלת משמעות נאבדים.

נחום תקום עצל, בובת עץ שכמותך

הנה שעון צלצל, לך רוץ לעבודתך.

משטרה כפשיסט מגיעה עם עזרה/בכחול שתאותת יש אימה מנוכרה/האדום ברמזור הוא דממה שקדרה/

הירוק הוא אישים מתחברים נחמדים.

אמבולנס רק דהר ויזעק בבריחה/בין עוטפי התחבושת לגאול מטביחה/ויכניס צמר גפן, פיסונת לחה/

ויסתום לחברה בה פצעון שהאדים.

מגני הדויד סיבובם הם נעים/ניצתים למרומים על ראשים משתגעים/סיוטים נושנים בם פורצים מתבקעים/חיש עולים לבסיסים דקיקים מופרדים.

כשהגענו אל סוף הרמות ברקיעים/שמילת הסירוב הפשוטה שם תרעים/פרצופים מוקפאים מצל נר שמנעים/ וקריסטלים זזים על מוחנו צמודים.

נחום תקום עצל, בובת עץ שכמותך

הנה שעון צלצל, לך רוץ לעבודתך.

קטע פילוסופי פואטי:

דברים זזים. אנשים נוגעים בדברים ומזיזים אותם. אנשים רוצים להרגיש טוב. אנשים נחמדים עושים דברים נחמדים. אנשים אומרים דברים נכונים ושואלים אנשים נחמדים מה עושה להם טוב. לפעמים אנשים נוגעים זה בזה ומרגישים נעים.

בשפה שהמצאתי בשם גז'רם:

 OPOP BLA. JIPOP PIB OPOP WA ABLA DID. JIPOP JOK JU JAM. JIPOP MUTI KA OPOP MUTI. JIPOP GO OPOP KAY WA HAG JIPOP MUTI HA KA LI GOP JAM. DWITO JIPOP PIB ID DYA WA JU MUT.

סיפור 1:

דיסקוטק טלפטי: סיפור מעשי עם פנטזיה

הפעולה במועדון הלילה היתה לקראת עצומה. זה היה דיסקוטק קטן בפנת העיר בשם ”השקיעה" עם בר משקאות צנוע, והיה מכונה ע"י בעליו "הדיסקוטק היחיד בעולם שבו מכירים אותך."

השוער ישב משועמם והסתכל בנער שישב במקום מסוים. בחושך אפשר היה לראות בקושי נערה יושבת כמה מטרים לידו. הדי-ג'יי השמיע אותם שירים קצביים שקטים לפני שיבוא הרעש.

היא אפלו לא שמה לב אליו," אמר השוער לדי-ג'יי.

חכה. הוא צריך להוציא סגריה קודם," אמר הדי-ג'יי.

ומתי זה יהיה?" שאל השוער.

עוד מעט," אמר הדי-ג'יי, "לקראת השיר של בוי ג'ורג'."

האורות בלטו בחושך כמו קסם ישן ונשכח, שמועלה שוב רק שם. המוסיקה היתה משתנה ללא הרף. אור נכנס בקו ישר דרך הדלת, כל פעם שמישהו פתח אותה. 

תסתכל טוב," אמר הדי-ג'יי, "עוד שתי שניות אני שם שיר שקט של שינייד אוקונור, ואז הוא ילטף אותה. יראו את זה ברור, כי אני שם אור מהבהב."

המוזגת גמרה לנגב את הכוסות במטבח בפנים, ופתאם נכנסה ממקום לא ברור ועברה מהר לצד הרוקדים, כשהיא מוארת קלות ולא מסתכלת לעברם לאף רגע, רק נועצת מבט בזוית העין, אחר-כך יצאה מהדלת בצד השני ונעלמה.

השוער והדי-ג'יי השתתקו. אחר-כך אמר הדי-ג'יי: "אני חושב שבמהלך השיר 'DANCE ME TO THE END OF LOVE  הם יגיעו להבנה גמורה זה של זה."

השוער הרגיש רוח קרה בשערו.

הערב התמשך עוד הרבה. היה גם רגע שבו שאל השוער: "מתי מגיעה הנשיקה?", ונוצר מתח קל.

בסוף הלילה ראו את המוזגת סוגרת לאט את הבאר. אנשים יצאו בהדרגה.

גם הזוג ההוא יצא. 

מה קורה עכשו?" שאל השוער.

הם כבר לא בדיסקוטק," אמר הדי-ג'יי, "אי-אפשר לדעת מה הם יעשו."

סיפור 2: סיפור תלאות משפחה

דני ודנה הכירו בעבודת המפעל. דנה עבדה במשרד, ודני עבד בחלק הטכני. אחר כך למדו ביחד באוניברסיטה, דני הפך לפיזיקאי ודנה הפכה לסופרת. הם התחתנו.

דני היה אומר לדנה שלא יפה שהיא לובשת בגדים ישנים, ושתחליף אותם מיד ותקנה חדשים יפים. דנה הייתה עונה לו שחשוב מאוד לשמור על המראה, כי יופי חיצוני מציג את היופי הפנימי.

לפעמים דני נזכר בתקופה שהיה בשואה, ודנה הייתה מנחמת ומרגיעה אותו. היא למדה מהר, שהדרך לנחם אותו היא לדבר אתו על ילד. דני מאוד רצה ילד.

הם הביאו ילד וקראו לו בני. דני שכח קצת מהשואה, אבל לפעמים נזכר והשתתק. כשבני היה בן עשר, היה אומר שאף פעם לא יזכור את לוח הכפל כי הוא כל הזמן חושב על דברים אחרים. הפסיכולוג היה אומר לבני, שתמיד אפשר לזכור דברים. בני היה שותק ואחר כך אומר להוריו, שהוא לא מאמין לפסיכולוג. דני היה צועק שצריך ילד מוצלח.

בני חלה. דני שאל למה כל הדברים האלה צריכים לבוא עליהם ועכשיו צריך למהר למצוא תרופות חדישות. הוא התחיל ללכת לזונות, לעשן סמים במסיבות ולכייס אנשים. דנה הייתה אומרת לו לזכור שיפה שהוא דואג לה ולבני, ושהוא איש טוב שאוהב לעזור ולכן היא בטוחה שירגיש יותר טוב. הם שכבו הרבה. הכתיבה של דנה הפכה לקיטשית ובנאלית. דני לא הגיע לשום תגלית, ושוב נזכר בשואה.

הרופא הציע לקחת את בני למושב לשהות בטבע. הם נסעו למושב, ושם פגשו מושבניק. המושבניק לימד את בני לעבוד בגינה, ובני היה מאכיל ומלטף את החיות. המושבניק היה אומר לבני שצריך לעבוד כל הזמן, אבל שבגלל שבני חולה הוא מרשה לו פחות לעבוד. בני חשב שהוא מאוד מעריך את זה. 

בני הבריא, ודני הפסיק לפשוע. דני ודנה עזרו הרבה זה לזה. דנה הייתה שואלת את דני אם קשה לו בעבודה ואם גילה משהו מעניין במחקר, משהו שאפשר לכתוב עליו. דני היה מתקן את כל התקלות בבית ואומר שיפה שהיא זוכרת להודות לו. הכתיבה של דנה הפכה למעניינת מאוד, מקורית ומיוחדת. דני גילה תיאוריות חדשות, ברמת מורכבות עצומה. דנה אמרה לדני שלא נורא שבני מתקשה בלימודים והעיקר שהבריא.

פרצה מלחמה. דני רצה לנסוע למילואים להילחם. דנה אמרה לו שהיא לא תעמוד בזה אם ימות אחרי שכבר היה פושע ובני היה חולה. דני אמר לה שצריך להיות לה מובן מאליו שחשוב להגן על המדינה ושתעזוב אותו. לולא הגנו על המדינה, כל הזמן היו דברים כמו השואה. הוא נסע למילואים.

המלחמה נגמרה, ודני לא חזר. דנה חשבה אם להתחתן עם המושבניק כדי שלא תצטרך לטפל לבד בבני, והחליטה שלא. תמיד התגאתה בזה שהיא אישה נאמנה שלא מסוגלת לבגוד באדם. היא התפללה לאלוהים שדני יחזור מהמלחמה. אלוהים התייעץ עם המלאכים ועם הרוחות. בלילה חלמה דנה, שאלוהים אומר לה שיעשה לה כמה ניסים בזמן הקרוב.

היא לא ידעה שדני שבר את היד. כששכב בבית חולים עם היד שבורה, נזכר שהפך לפושע בעבר. זה הציק לו, והצטער על זה. חשב על כך שזה לא מוסרי. אחר כך חשב על המלחמה וכמה הזיקה לו, נזכר כמה צרח והשתולל כשנשברה לו היד. הוא ניסה להבין למה יש מלחמות בעולם, והבין שלאדם יש יצר להילחם כדי לשרוד ולכן פרצה שואה נוראה. הוא נזכר כמה דנה השקיעה בו, ובזה שלא הצליח ולא רצה להודות לה באמת על עזרתה. הוא כעס על עצמו שתמיד היה תככן ונגד השלמה עם אנשים, והבטיח להיות כמו דנה, יותר אוהד כלפי אנשים.

דני חזר מהמלחמה. דנה שאלה אותו למה לא חזר קודם. הוא אמר לה ששבר את היד והיה בבית חולים ועכשיו הוא בסדר. הוא סיפר לה על מה שחשב בבית החולים, ונתן לה מתנה שקנה לה: ספר תנ"ך גדול ומעוטר. דנה חשבה שהיא שמחה שלא בגדה בו, כי אז כל חייה הייתה נזכרת שהוא היה טוב אליה ושהיא נהגה כלפיו ברוע.

בני התחיל לקרוא ספרים על פסיכולוגיה ועל נפש האדם. הוא גילה עניין רב בכל הקשור לרגשות ולחברויות בין אנשים. הוא שוחח יותר ויותר טוב ובעניין עם תלמידים בכיתה ומצא הרבה חברים חדשים. אז התחיל לצייר כדי להביע את הרגשות העצומים שהצטברו בו. הוא יצר ציור שמתאר את כל הרגשות הקיימים. בגיל מאוחר הפך לפסיכולוג וטיפל באנשים מאוד בחוכמה.

סיפור 3: סיפור רגשות אסוציאטיבי

המלחמה החלה. דגלים שחורים הונפו באוויר. ג'וק שעיר ומפלצתי עבר ברחוב בבוקר הקר, ואוטובוסים ראשונים נסעו.

פושעים טפפו על רצפת מערה כצפרדעים והתמוססו אל שיר השפלות וחוסר המוסריות.

אנשים הלכו ברחוב כאילו היו עטויי מסיכות. בחנויות הבגדים ובמספרה גברים ונשים הציצו זה בזה.

בחוג היו נשים שדיברו על עניינים טפלים ושקעו כל כולן בפעילות המשעממת, עד שהיה נדמה שהפכו בעצמן למשעממות.

אחר כך התחילו להדליק פנסים צבעוניים בחוג ולהשמיע מנגינות עדינות ברדיו של החוג. המנגינות חדרו בעדינות למחשבות. הרהיטים הגדולים והיפים נראו כצפים על הרצפה הרחוצה היטב.

דני ודנה הכירו בחוג. הם היו יוצאים למועדוני לילה ושותים יין ביחד. פעם הם החזיקו ידיים ליד השולחן, וחברות אמיצה נרקמה ביניהם. האוויר זרם ביניהם חום וחם. אחר כך עברו לגור ביחד ואהבו לראות את השכנים מכסחים את הדשא הריחני.

בהתחלה היה משעמם. דני היה לוקח את הכלב לטיול ושוכח לגמרי מדנה לכל היום. היה שר שירים איטלקיים ושותה הרבה כוסות יין, ורוב הזמן היה אומר חצאי אמת ומסתיר מדנה דברים.

הם היו שוכבים הרבה. בשלב מסוים המין שלהם התקלקל ונראה כמו סוס משתין. אחר כך היו מתנפלים מזיעים זה על זה ומעסים את הגופים השריריים. אחר כך עשו עונג שבת מול נרות והרגישו מתעלים. הם הרגישו אינטימיות עדינה בחושך. פעם גם נסעו למלון וישנו שם ביחד.

באותו זמן הם רבו הרבה בצרפתית בשאלה עד כמה טובים יחסיהם. דני השתדל להפגין רצינות.  אחר כך היו אומרים זה לזה תקופה ממושכת מלים חכמות של מערכת יחסים כמו "אתה מלחיץ אותי" "אני מרגישה מרומה" "תביני אותי".

שקד מתוק של תהייה על מהות האהבה פרח בחיוך הוורוד של דנה. לבבותיהם הוורודים שיחקו זה עם זה כזנבות חזרזירים.

גיטרה שנפלה בלב דנה, נעלמה. הם ישבו על דשא גדול ביום אביבי, ודני ניגן לה שירי אהבה במנדולינה. הם נסעו לטיול בטבע ושרו שירים באנגלית במכונית הגדולה. השמש חייכה אליהם. פרחים צבעוניים נפתחו אליהם במנגינה קסומה. בסתיו היו יורדים בשדות עם עלים צהובים.

זמן מסוים הייתה דנה אבלה ובוכייה, ודני היה הולך אחריה ומנחם אותה במגע יד רך.

הם התחתנו בטקס מפואר, דנה ירדה במדרגות עם עלים נופלים עליה ואחר כך בכתה מהתרגשות לתוך כוס היין.

בזמן חיי הנישואין דני הגן על דנה בחליפתו השחורה הענקית כפסנתר כנף, ואחר כך נתן לה חופש.

אהבתם פתחה את השמיים ועלתה לאלוהים. השמיים הענקיים נצנצו כשלל יהלומים. קרני אור גדולות יצאו מהשמיים לכל הארץ. בלילה כוכבים חתמו את שבועת אהבתם. השלום הגיע. אלוהים היה שמח.

סיפור 4: סיפור במבנה מיוחד

איתי עשה ספורט, התעייף ונהיה רעב. לכן אחר כך הלך למסעדה לאכול. שם התחיל עם המלצרית, ובינתיים גנבו לו את הכסף. הוא הלך למשטרה להתלונן. השוטר כעס עליו על שהתחיל עם חברתו המלצרית, ונתן לו אגרוף בפנים. השוטר נעצר, ואיתי הגיע לבית חולים. בבית החולים פגש איש חולה גופנית ונפשית ותמך בו רגשית. האיש הבריא בזכות התמיכה והתחיל לעשות עסקים. העסקים הצליחו, והאיש התעשר ובנה בית משותף לישראלים, רוסים ומזרחים. הישראלים, הרוסים והמזרחים בבניין התיידדו זה עם זה, למדו זה על זה וכתבו סרט משותף עליהם. הסרט הצליח מאוד, בחור ובחורה באו לצפות בסרט, התאהבו והתחתנו. נולד להם ילד פלא.

סיפור 5: סיפור רגשי חסר עלילה

מרי הייתה עצובה. היא ישבה ובכתה. לא רצתה שאף אחד יתערב בעיצבונה, חשבה שהוא פרטי שלה. היא פחדה שיבואו מחשבות לא ידועות. היא כעסה על עצמה ועל העולם. כעסה שלא נתנו לה לבחור, כעסה שהכריחו אותה להתבודד, וכעסה על עצמה שכל הזמן היא נכשלת וטועה. כבר הרבה זמן הייתה בעלבון, הרגישה מרומה והרגישה שלא מכבדים אותה. היא חיפשה תקווה ויופי. היא ניסתה להבין את היופי. ככל שמצאה יופי, מצאה תקווה. הסבל שהכאיב לה זמן ממושך הפך להנאה ועונג. אז למדה לאהוב את עצמה ולכן הצליחה לאהוב הרבה אנשים אחרים. היא שמחה, והשמחה התעצמה בה עוד ועוד עד שהתפרצה ממנה בבת אחת אל העולם הגדול. היא הרגישה מאושרת. היא חייכה.