עברו,חלפו להם שנה וחצי מאז האירוע המוחי ואני כבר רואה מרחוק את קו הסיום.אני הולך על 2 רגליים יציבות,היד מראה סימני חיים,המוח(ברוך השם)
לא נפגע.עדיין נשארו תיקונים קטנים וליטושים אחרונים.
כיום אני קרוב מאי פעם למצב שלפני האירוע .
זה לא בא בקלות,ובגילי המופלג הקושי רב הרבה יותר.
אין כל פתרון קסם,אלא תרגולים,הפעלות,תרגולים והפעלות,וחוזר חלילה.
פריצת הדרך קרתה לאחר שהגענו לאיזון של הטיפולים התרופתיים(לדעתי האישית זוהיא נקודת המפתח)בשילוב פיזיוטרפיז נכונה אפשר גם אפשר להגיע רחוק.וכמובן,לא לשכוח את המרקים של ד"ר דינה ראלט