בעבר, כל מטופל אשר היה מגיע עם סימפטומים של ירידה דרסטית במשקל היה עובר בדיקה רפואית ממצה כדי להעריך את האטיולוגיה של איבוד המשקל והשינויים ההתנהגותיים. במהלך העשורים האחרונים, הצוות הרפואי והציבור נהיו מודעים יותר לנושא של הפרעות אכילה, שהן עצמן הפכו שכיחות יותר ויותר. ננצל את הבמה הנוכחית להזכיר שלעיתים נדירות קיימת פתולוגיה אורגנית שיכולה לגרום לסימפטומים שמחקים הפרעות אכילה ולהוביל לאבחנה לא נכונה. העניין מדגיש את החשיבות של טיפול ע"י צוות מיומן אשר מכיר היטב הפרעות אכילה, ויודע לזהות מתי ייתכן ומדובר בהפרעה אחרת. אכלזיה-מהי? הגדרה: אכלזיה היא הפרעת ניעות אדיופטית (לא ידוע ממה נגרמת) שמאופיינת ע"י אובדן פריסטלטיקה בשני שליש עליונים של הושט ויש הרפיה לקויה של הושט התחתונה. נראה כי באזור ישנו ניוון של תאי העצב, אשר הסיבה לכך לא ידועה. תנאים חיוניים לאבחנה: דיספגיה (קושי בבליעה), רגורגיטציה (עליית האוכל למעלה), בהדמיה נראה הצרה של הושת באזור ה-LES (הסוגר שבין הושת לקיבה) והעדר פריסטלטיקה (תנועתיות) בושת בבדיקת המונומטריה. סימנים ותסמינים: ישנה עליה בשכיחות המחלה עם העלייה בגיל, אולם, ניתן לראות את המחלה גם בצעירים בני 25. תחילה, המטופלים יתלוננו על קושי בבליעת מוצקים ובהמשך כאשר ישנה החמרה יתלוננו המטופלים גם על קושי בבליעת נוזלים.  הסימפטומים שהמטופלים יציגו יכולים להמשך חודשים עד שנים.   לאחר האכילה יש תחושת אי נוחות/מלאות באזור החזה. הרבה מטופלים אוכלים לאט יותר ומסגלים הרגלי אכילה אשר דומים לאלה אשר נראים בהפרעות אכילה. רגורגיטציה של אוכל לא מעוכל ("האוכל עולה לי") היא שכיחה ויכולה להופיע במהלך הארוחות או עד מספר שעות אחריה מופיעה ב 60% מהמטופלים. רגורגיטציה לילית מעוררת שיעול או אספירציה ( שאיפת גוף זר לריאות). בערך כ50% מהמטופלים מדווחים על כאבים בחזה שלא קשורים לארוחות או להתעמלות ויכולים להמשך מספר שעות. ירידה במשקל היא מאוד שכיחה ובדיקה גופנית לא יעילה. רוב המטופלים מסגלים שינויים בדיאטה שלהם ונשארים במשקל תקין ואילו אחרים יורדים במשקל. תחושת שריפה בחזה מופיעה ב 40% מהמטופלים וזה קורה בד"כ במהלך הארוחה. בדיקות לצורך אישוש האבחנה: 1. בדיקות הדמיה כגון צילום חזה כדי להראות נוזל בתוך הושט. 2. בדיקת בליעת בריום. 3. גסטרוסקופיה. 4. מונומטריה של הושט. טיפול: קיימים מספר טיפולים: 1. במקרים קלים מאד, המחלה עשויה להגיב לטיפול תרופתי כגון חוסמי תעלות סידן המשמשים להורדת הלחץ בשריר. 2. במקרים של קשישים עם סיכון גבוה לפעולות פולשניות, ניתן להזריק לשריר (בגסטרוסקופיה) רעלן מיוחד שמשתק אותו. יש לחזור על שפעולה כל 4-8 חודשים. 3. ניתן לבצע הרחבה של הוושט בגישה אנדוסקופית. הפעולה יכולה להיות יעילה למספר שנים, אבל יש בה סיכון של 5% של קרע בוושט 4. ניתוח לפרוסקופי. בניתוח, המבוצע בהרדמה כללית ונמשך כשעה, חותכים בצורה מבוקרת את השריר המעובה ומשאירים דופן דקה של הוושט המאפשרת מעבר של המזון. הניתוח אורך כשעה ודורש אישפוז של 1-2 ימים לאחריו. שיעור ההצלחה הוא מעל 90%, ויש לו מעט מאד סיבוכים. ביבליוגרפיה: ‏Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders (4th ed.). (2000). Washington, DC: American Psychiatric Association. ‏Fisichella, P.M., Patti, M.G. (2009). CURRENT Diagnosis & Treatment: Surgery, 13e. Michigan: Ann Arbor. ‏McPhee, S.J., Papadakis, M.A., & Rabow, M.W. (Eds.). (2010). CURRENT Medical Diagnosis & Treatment 2011. San Francisco,CA: McGraw-Hill. ערכה את החומר: ג'ני גוטניקוב, סטודנטית לסיעוד, בית הספר לסיעוד תל השומר.