הלו, אני רוצה להחזיר את הסרט לסיפריה.... זה בכלל לא מה שאני הייתי בוחרת בשבילי, זה לא מה שרציתי. על העטיפה הייתה תמונה די פסטורלית,  תקציר עלילה די נחמד ואפילו משהו שניבא סוף טוב. אבל הסרט נגלה כסיוט.סופו מטריף כעת את לילותיי...
אבל שום קול לא עונה בצד השני.
אני מנסה להתקשר לסיפריה כמה פעמים במשך היום. בתחילה חשבתי שמספר הטלפון שגוי..
אני ממתינה. שיחפשו אותי! ככה עושים עם מי שלא מחזיר סרטים. אבל לא- שום דבר! אחרי כמה ימים התברר לי שפשוט הסיפריה פשטה את הרגל ואני נשארתי תקועה עם הסרט הזה אצלי ... מה לעשות אתו עכשיו? אני בכלל לא נוהגת לזרוק חפצים סתם כך. למסור למישהו אחר אי אפשר. אין מעוניין!!!
סרט אולי אפשר  להניח בפינת רחוב, להניח סתם כך שמישהו יקח... אבל מה עושים כשנמצאים ב "סרט" של החיים...? ואני מתכוונת כמובן לחוויה כואבת ומטלטלת שאין עליה כל כך שליטה, בה חווים פגיעה ממישהו אהוב, אובדן . כשחווית הכאב והייסורים מאוד חזקים ואין ממש שליטה על המצב?
מצד אחד, הכאב אמנם הוא חלק מהחיים, יגידו המומחים, וזה טוב שאפשר לחוות אותו. וצריך לעבור את התהליך.
אבל אני מדברת על משהו עמוק וחזק שאני עוברת כעת, לאחר פרידה פתאומית מבן זוג , מאהבה גדולה, כשלא הייתה הכנה ולא היה דיבור על כך. הייתה התנתקות. אני מרגישה אובדן קשה כמו נעקר ממני איבר ללא הרדמה ואני מדממת עדיין.
חברים תומכים אומרים: הזמן  יעשה את שלו.... מחזיקים בשבילי את הכעס... מעודדים... זה המון!!!! אני כל כך מודה על כך.
ויש לי את המשפחה שתומכת. ובשבילם אני מכריחה עצמי לעשות את מטלות היום יום ואפילו קצת יותר מזה.
והכי חשוב ומעודד זה שיש לי את היצירה שלי- היא כח החיים המניע אותי. שעות ארוכות אני מצליחה לצייר וליצור... לפחות אחרי זה יש קצת שעות שינה. כי בלעדי זה שעות השינה דלות ביותר
כבר שבועיים וחצי בסרט הזה... וזה נדמה כנצח. 
לא מצליחה להגיע לשום דיאלוג לקבל תשובות למה שקרה עם מי שהיה בן זוג אהוב.
החלומות טורפים אותי ומייצרים סרטים חדשים... ספריות סרטים נסגרות ונראה לי שאיש כבר לא ירצה את הסרט שלי.... ובכל זאת... אני חושבת שיש מקום לבנות גשר על מים סוערים....!!!
http://www.youtube.com/watch?v=jjNgn4r6SOA