בחיים ובהרצאות שואלים אותי: איך כל-כך הרבה אופטימיות? ואיך כל-הזמן (כמעט)? עד לפני זמן קצר משכתי כתפיים. כנראה שכזו נולדתי. כילדים בבית הספר היסודי בקיבוץ, סיכמנו כל שנת לימודים בהצגה. אז אולי זו ההתחלה הזו? כל שנה סיימנו בהצגה. וגם  את כיתה ד' סיכמנו בכמה הצגות קטנות, כדי שכל הילדים יוכלו להשתתף. אחת מהן הייתה "מעשה בשלושה אגוזים". מכירים? סיפור קטן של לאה גולדברג שמתחבא מאוחרי "דירה להשכיר". בסיפור נותנים הסנאים את האגוזים לגמדים, שנותנים אותם לחוטבי-העצים של המלך כדי שלא יכרתו את עצי היער. שלושה אגוזים ובהם שלושה סודות ורזים. החוטבים מביאים את האגוזים למלך במקום העצים לבניית הארמון לאהובתו. המלך רוצה לכרות את ראשיהם, כי הוא יודע שהאישה לה הוא רוצה להינשא, לא תסתפק בפחות מארמון. אבל היא מפתיעה ומקבלת את האגוזים כי בהם שלושה סודות ורזים. האגוזים עברים מיד ליד ואיתם ההבטחה ש"היו-היו שלושה אגוזים ובהם שלושה סודות ורזים והיה כל מי שיפתור את סודם- אין כמותו מאושר בעולם!". וכך הם לא היו אגוזים בלבד. הם היו בית לגמדים, חיים לחוטבי העצים, ארמון למלך ולמלכה. כל אחד קיבל ונתן אותם עם הבטחה מסתורית וגדולה. ורק עבור הילד שמצא אותם בארון, שעבורו הם לא באו במקום משהו, הם לא היו הבטחה, הם היו פשוט אגוזים. ובסיפור ובהצגה חזרנו שיננו: "היו-היו שלושה אגוזים ובהם שלושה סודות ורזים והיה כל מי שיפתור את סודם- אין כמותו מאושר בעולם!". אני בטוחה שכל הילדים ששיחקו בהצגה הזו זוכרים גם הם את המשפט הזה. ובימים האחרונים התחברו לי החוטים: הרי לכל דבר, לכל רגע ולכל דבר תהייה המשמעות שניתן לו. אנחנו יכולים לרשת את המשמעות שנתנו לו אחרים, ואנחנו יכולים לקחת את הזכות לעצמנו, ולתת לדבר, את המשמעות שנרצה. זה פשוט עד-כדי כך. וזה מסובך הרבה יותר, כי המשמעויות שאנחנו נותנים לדברים שסביבנו, מגיעות ומושפעות מהסביבה ומהחברה שלתוכן אנחנו גדלים ובתוכה אנחנו גם חיים. החברה לימדה אותנו מה טוב ומה רע. החברה לימדה אותנו ששמש זה טוב, ועננים אפורים- הם מפחידים. החברה לימדה אותנו שהחיים קשים ושסבל תמיד ילווה אותנו. החברה לימדה אותנו שהחיים הם לא פיקניק ושיש חצי כוס מלאה. החברה אמרה לנו שסרטן שווה מוות. ואני, באותו הרגע שלימדו אותנו את העולם – כנראה שחלמתי. וכשהתעוררתי בתחילת שנות ה 40 לחיי, ראיתי שבשבילי החיים הם פיקניק, שאין דבר כזה אור בקצה המנהרה, ושלא צריך לסבול כדי לחיות. אני קמה בבוקר מול הזריחה, מול היום שמתחיל, יש בי הרבה שמחה. יותר ממה ש'צריכה להיות', ע"פ העולם והחברה שסבבו אותי. היום אני יודעת את סודם של האגוזים. את הסוד הזה אני רוצה להעביר לאחרים, לכם הזכות והחובה בידינו למלא כל רגע בתוכן שנחפוץ, ואת הטוב נוכל לשים בכל, אם נבחר. הסיפור יצא לאחרונה כספר, והזכיר לי את המשפט הזה. ________________________________________ בשבילי באגוזים טמונה האפשרות למצוא בכל מצב את הצד האופטימי שבו. ולכן אני מלמדת אופטימיות. אני מצאתי את האופטימיות במקומות שבהם הרבה אנשים מתייאשים ומרימים ידיים. אני יודעת שיש מי שרוצה למצוא את הדרך להיות אופטימי ולהנות מיתרונותיה של האופטימיות ולא משנה מה קורה לו ומה קורה סביבו.  אני מזמינה אותכם למצוא את הדרך לאופטימיות, להיכנס לאתר האיטרנט שלי, ולקבל כבר מיד את המדריך לאופטימיות בשעות משבר.