מנהלי קהילה

מנהל המרכז להפרעות אכילה ומשקל במרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא, תל השומר.

פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים. אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.

מורן וילנר סקאל

שלום, אני מורן, פסיכולוגית לאחר התמחות קלינית. בשנים האחרונות עבדתי במרפאה וגם במחלקה להפרעות אכילה לנוער בתל השומר. בעבודתי פגשתי מקרוב את המצוקה, הקושי והמורכבות שפוגשות המתמודדות ופוגשים המתמודדים עם הפרעות אכילה, ונושא זה קרוב מאוד לליבי. כיום יש לי גם קליניקה פרטית בצפון תל אביב : https://www.moranws.com/ אני מאמינה שחלק חשוב מתהליך ההחלמה הוא היכולת לא לחוש לבד, בייחוד במצבים וברגעים בהם נדמה שאף אחד אחר לא מבין מה עובר עלייך, והתחושה יכולה להיות מאוד בודדה. לתחושתי, כל אחת וכל אחד ראויים לחיות חיים מלאים ועשירים, ואני מאחלת לך להצליח להגיע לכך!

אפרת וייס שורץ

נעים מאד, אני אפרת, דיאטנית קלינית, בעלת 12 שנות ניסיון בטיפול בהפרעות אכילה במבוגרים ובמתבגרים. בוגרת תואר ראשון בתזונה מטעם האוניברסיטה העברית ובעלת תואר שני במדעי הרפואה מטעם אוניברסיטת תל אביב. דיאטנית קלינית בצוות הטיפולי של המרכז להפרעות אכילה במבוגרים במרכז הרפואי שיבא תל השומר, חברה בצוות הטיפולי במסגרת הדיור המוגן של הבית השיקומי לנשים מחלימות מהפרעות אכילה בהוד השרון, ומטפלת במבוגרים ובמתבגרים המתמודדים עם הפרעות אכילה בקליניקה פרטית בהרצליה.

כמוניהפרעות אכילהכוחי תש

כוחי תש

אילתוש

29/12/09 12:34

2 תגובות

זהו, הגעתי לנקודה הכי נמוכה שקיימת, לא יכול להיות גרוע יותר...

והלב שלי כואב כואב, מה זה כואב? צורח, משתולל, לא יכול לשאת יותר,

כוחותי תמו, משכתי יום ועוד יום, אבל די!!! כמה אפשר??

אני לא ילדה רעה, בכא"פ משתדלת מאד, תמיד הטובה והמרצה,

והיום אני סובלת, והעולם סובל איתי,,, כל מי שסביבי - סובל,

סובל- בגללי, ולא מספיק שאני סובלת אני גם גורמת סבל.

באיזה רשות???

אבל אני חסרת כוחות, בחושך אטום, אני קצרת רוח...הפתיל שלי קצר!

לא מתייחסת יפה לסביבה, נהייתי מפלצת.

אך גם בתוכי יש מפלצת, ואין לה שם, אין לה דמות,

אבל היא מנסה להכריע אותי בכל דרך שלא תהיה...

והסבל והכאב קשים מנשוא,

אני כ"כ קטנה, כ"כ חלשה, איך אני יכולה להתמודד מולו??

הכאב כ"כ מוחשי, כ"כ ממשי,

והמצב הגופני -בזבל וזה בהחלט לא תורם לעניין.

אני רוצה למות, אבל לא מעזה!!! חבל, הנוכחות שלי בעולם מיותרת, ולא רק מיותרת אלא מפריעה ומציקה.

אולי אני לא רוצה באמת למות, אבל לא יכולה להמשיך כך אפי' ל10 דקות.

בימים האחרונים אני בוכה הרבה, בשקט בחדר, לפני כן מתי יצא לי לבכות?

אני בנקודת שבר, השבר גדול מדי!!

גורם לי לאבד כל תקווה. המקום שאני נמצאת בו קיים כבר זמן רב מידי,

והחבל המתוח הולך ומתהדק סביב צווארי.

חייב לקרות פה משהו, והוא יקרה תיכף!

או שאני אדע מה לעשות או שהגוף יכריע...

תתפללו, שמשהו טוב יקרה...

מה אני עושה מכאן??????

יתר לחץ דם סיסטולי

תגובות

ד"ר נועה גור-אריה

09/08/17 19:06

הי אילת, מילותיך קשות ומדאיגות. האם יש לך תמיכה? מה צריך לקרות בכדי שתקבלי עזרה? אנא אל תישארי לבד עם הקושי והמורכבות שאת מתארת! האם נוכל כאן לסייע לך לפנות לטיפול?